אני  קרוב ל15 שנים בעסקי התאווה.
אני משוטט רבות בפוסטים באתר וקורא פוסטים של משתשמים וותיקים כדי לדעת במה להתמקד בהחלמה ולתאם ציפיות בעניין החלמה.

ככל שאני מתעמק יותר אני מבין שאין פתרון קסם וגם אחרי גמילה ממשית עדיין יש עקבות להתמכרות למשך כל החיים.

האם אין החלמה מלאה? האם תמיד יהיה לי בראש את התמונות מהעבר? גם בעתיד בגיל 40,50,60 אני אחשוב על הבריחה לשם?

וכמו שדוקטור אברהם מזרחי הגדיר מכור " דג מחוץ למים" הטבע של המכור זה לחזור למים וכל זמן שהוא לא שם הוא בבחינת התגברות.

מה אתם חושבים?

אני לא מכיר החלמה מלאה. אבל הניסיון שלי הוא שככל שאני יותר בהחלמה, המחלה הרבה פחות מעסיקה אותי.

קראתי הרבה תגובות שלך והאמת שהנושא עלה לי בזכותך. אני באמת שזה חשוב שנדע את הידיעה הזאת כשאנחנו צועדים בדרך. להיות מכור זה מקצוע שדורש עדיפות לפני כל העיסוקים האחרים שלנו בחיים ואתה חיזקת לי את זה.

באופן אישי, ורק להיום, ב-28 הימים האחרונים אני כל יום כותב ומשתף דברים שמנהלים או מטרידים אותי ויושבים לי על הלב, ומתפלל לקב"ה להשתחרר מהם ולא לברוח מהמציאות אלא להתמודד איתה. ובאסירות תודה ענקית באמת רק להיום במשך 28 ימים האחרונים שאני מקפיד על זה אני מפוכח ונקי לחלוטין וגם לא מרגיש רצון לברוח לתאווה רק להיום.

וגם כשעברו לידי מושאות תאווה וכל מיני סיטואציות שהיו לי (אפילו אחת היום) של כל מיני דברים הזויים שיכולים לקרות רק לי עדיין ידעתי לברוח מהר ככל האפשר כי הייתי מחובר ולא רציתי לאבד את זה מעל הכל.

אז לא יודע אם זה נכון להגיד שזה אף פעם לא הולך או עוזב.. פשוט צריך תמיד להקפיד להישאר מחובר ולטפל בזבל שקורה אצלי בראש ולא לתת לו להצטבר.

אוהבים

טוב לדעת שיש כזה מצב רחוק ככל שיהיה.