הייתי בחור ישיבה טוב ומצטיין, לומד, בעל מידות טובות, אבל היה לי חבר אחד שלא עזב אותי, כל היום הוא היה נדבק אלי, משוחח עימי, מספר לי, הרגשתי מחוזר על ידו ברמות מטורפות, קראו לו "פנטזיש", טיפוס נחמד כזה, שכל הזמן רוצה להנעים לך את הזמן.
אין מה לומר, זה הפריע לי בלימודים, אבל האמת, שאהבתי אותו, ובעיקר את מה שהוא היה אוהב לאכול, הוא היה משוגע על "בננות", הוא כמעט לא נגע בלחם, מי מדבר על פירות וירקות סתם, כל הארוחות שלו זה היה בננות ושוב בננות.
הוא לא רק אהב לאכול בננות, הוא התעסק עם זה, המיטה שלו הייתה בצורת בננה, הייתה לו מנורת לילה עם ציור של בננה, אפילו את הקליפות של הבננות, הוא בשום פנים ואופן לא זרק, שמר אתם בארון, אהב להריח אותם ולהשתמש בג'ל שלהם לסבון ידיים, הוא תמיד היה אומר שלא היה אכפת לו להיות "בננה", זה פרי מדהים.
האמת היא שהיו לי הרבה וויכוחים עם החבר "פנטזיש", אמרתי לו שאם כבר להיות פרי, עדיף משבעת המינים, אבל הוא התעקש על "מין" אחד, על הבננה.
המשך יבוא

החברות הלא טובה שלי עם פנטזיש, גררה אותי אט אט, התחלתי לאכול כל הזמן בננות, התמכרתי לזה, עד שהייתי יכול לשוטט שעות בשעות לילה מאוחרות עד שהייתי מוצא איזו חנות פירות פתוחה. אני זוכר את עצמי פעם אחת משוטט ומשוטט וכל החנויות סגורות, פתאום שמתי לב על בננה רקובה ליד אחד מהדוכנים בשוק, בלי להתבלבל הרמתי אותה והכנסתי אותה לפה, זה היה מה זה מגעיל, אבל גם מגעיל בטעם בננה אני אוהב.
אני לא ישכח את "הפורים" ההוא, שהחלטתי להתחפש לבננה, קניתי בריסטול ענק, גזרתי אותו בצורת בננה, צבעתי אותו בצבע של בננה, והחבר'ה בישיבה, מה זה נהנו מהרעיון, אחד אפילו בירך עלי את הברכה "בורא משנה הבריות".
ואז הגעתי ב"ה לשידוכים, האמת היא שזרמו המון הצעות טובות, בת של ראש ישיבה, גרושה של פילנתרופ, אפילו אחת שהייתה ממש נכדה של אסתר המלכה, אחשוורוש בטח היה עושה איתה שידוך, גם ייחוס, גם נאה. אבל אצלי לא זז כלום, אני חיפשתי מישהו או יותר נכון מישהי כמו "פנטזיש" רק שתהיה "פנטזישה".

חזק חזק ונתחזק

עברו שנים, חברי מהשיעור כבר עזבו את הישיבה איש איש לדרכו, ואני עדיין תקוע עם הבננה, לא מצליח למצוא זוגיות מתאימה, שנוכל לחוות אהבה אמיתית, נתינה, חסד, אבל שתהיה "פנטזישה". ביררתי בכל הסימנרים אולי יש אחת כזו, התברר שלא, לא קיים בכדור הארץ אחת בשם כזו, בעצם יש כן אחת כזו, אבל היא אני עצמי, בראש שלי.
בצר לי, קיבלתי החלטה נועזת, להתחתן איתה, להתחתן עם עצמי, עם הראש שלי.
נכון בלי ילדים, בלי תכלית, אבל יש לה בעיני מעלה אחת, קוראים לה "פנטזישה".
נפגשנו, למעשה הכרתי אותה מהעבר, אבל בשביל הטקס. סיכמנו על מגורים, היה קצת וויכוח, היא רצתה לגור על מסך 90/90, ואני העדפתי לגור ביחידה צנועה של אייפון כיס, אייך הסברתי לה, זוג צעיר צריך להצטמצם.
האירוע הצנוע של החתונה התקיים ב"היכליי המוח" שלי, אולם קטן, אבל מתאים למצב של נגיף. בחתונה השתתפו כל החברים הוותיקים שלי, מר דופאמין הגיע עם חליפה של בגיר מחויטת, מר אנדרנאלין טיפוס שמח כזה, אפילו שובב קצת, עשה שמחת חתן וכלה, השושבינין היו העיניים שלי, אוי, שכחתי לספר מי ניצח על התזמורת, התזמורת הייתה בניצוח של "להקת בננה", כן נוצחתי על ידה, היא קבעה את הקצב.

אהבתי לגמרי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

חזרנו הביתה אני ופנטזישה לאחר ליל הכלולות, בשעת לילה מאוחרת, הייתי מת מעייפות, אתם יודעים, האורחים, התזמורת, הבלאגן, זה ממוטט. אני מנסה להירדם, אבל פנטזישה משגעת אותי על הלילה הראשון של החתונה, היא מתחילה לספר לי סיפורים מהחברות שלה, ראית את זו, שמת לב לההיא, ואני מתחנן בפניה, פנטזישה היקרה, הניחי לי, עזבי אותי, נמשיך מחר בבוקר, יש לנו שבוע שלם של "שבע קללות" שנוכל לחגוג כל יום עם האורחים והאורחות החדשים. די מספיק.
אבל היא, אתם יודעים מהסוג של "המכשפות" לא גורסת אותי ישר על ההתחלה. חביבי, היא אומרת לי, התחתנו, לא? אז מה אתה רוצה עכשיו, אייך אמרה לי המדריכה לפני החתונה על החיובים שלך כלפיי "ומכבדה יותר מגופו".
בלית ברירה זרמתי איתה, נתתי לה לקשקש לי בשכל, נרדמתי מבואס, ליל הכלולות נהפך לי ל"ליל הקללות".

קמנו בבוקר, התכוננו לארוחת הבוקר, אתם יודעים בדירה קטנטונת כזו של "אייפון כיס" מצטמצמים, אך משתדלים להינות.  פנטזישה הכינה חביתה עם פירורי פורנו, ואני עזרתי לחתוך סלט, סיימנו עם קינוח של גלידה בטעם בננה.
החלטתי לקפוץ ביקור קטן להוריי, גם כדי לתת להם עוד להינות מהשאריות של אתמול בלילה, למה לא, שיהיה להם עוד קצת נחת, וגם קצת להשחרר מפנטזישה, אי אפשר כל היום עם האשה, צריך קצת לבד.
אבל כשהאשה היא מכשפה לא יעזור שום דבר, פנטזישה שוב נצמדת אלי, לאן אתה הולך? היא שואלת. גם אני באה היא קובעת, אני לא מוכנה להישאר רגע אחד לבד על המסך, אני חייבת להרגיש כל הזמן את האצבעות שלך ואת הנשימות שלך.
ומאז לאן שאני הולך, היא הולכת אחריי כמו קרצייה, לכולל, למקווה, לא תאמינו, אפילו לשירותים, אין לה טיפה כבוד, מכשפה אמיתית.

וואו אתה כישרוני אחי!
המסר מועבר בצורה טובה! אשריך!

בוקר שני, אנחנו כבר מרגישים זוג יונים, רוצים קצת להינות מהזוגיות ומהחיים. פנטזישה התחננה שאצא איתה למסע קניות, היא הבטיחה לא לגהץ סתם אשראי, רק קצת לסקור את השוק, לראות מה חדש בקנ-יונים כיאה לזוג יונים.
האמת היא שאני קצת הרגשתי לחוץ, מפחד מהבזבזנות, אבל מה לא אעשה בשביל לשמור על הזוגיות. נכנסנו לקניון, פנטזישה עטה על החלון, וואיי, תראה את הבגד, תסתכל על הגרביון, והנעל הזו, ממש חלום.
לא, לא רוצה, אמרתי, אני מרגיש פה גיהנום, נמאס לי מהזוגיות הזו, היא חונקת כמו בתוך בלון.
עזוב אותך מהשטויות, אמרה פנטזישה, תתחיל להינות, בשביל מה יש כסף, אם לא בשביל חגיגות.
התחלתי להרגיש עצבני ורעב, כמה אפשר כך להסתובב, רק להריח בלי לטעום, חיפשתי משהו לאכול, משהו משביע לא רק בדימיון. תפסתי פינה ב"מסעדת הקניון" הזמנתי בננה מיובשת עם סוכר וקינמון.
בדיוק עבר שם משה, חברי מהישיבה, היה בדרכו לעשות דרכון, בקומה מינוס של הקניון, הוא תפס אותי על חם, מתחמם ונדלק כמו איזה חארמון, עוד באותו יום קיבלתי ממנו טלפון, רוצה להיפגש איתך דחוף אצלי בסלון.

תגיד לי השתגעת, מה זה הדברים האלה בקניון, אין לך עם מי להסתובב? שאל אותי משה ידידי משכבר הימים, תראה אמרתי לו כולי מסמיק, אתה יודע שהתחתנתי לפני כמה ימים, אוו קפץ משה, מזל טוב! לא ידעתי. כן, אמרתי לו, עכשיו יש את הנגיף, אז לא הזמנתי הרבה אנשים, רק הסביבה המצומצמת שנמצאת אצלי בכיס. אוקיי בסדר..בסדר גמור, אתה לא צריך להתנצל אמר, אצלי בכיס יש רק ארנק, אין לי שם אנשים, הפטיר בעקיצה כזו חמודה.
 זהו אמרתי לו, זו אשתי פנטזישה, היא זו שמושכת אותי לשטויות האלו, איתה אתה צריך לדבר, לא איתי, אמרתי. אוקיי אמר משה, איפה היא תקרא לה. הרמתי את הכיפה ואמרתי לו תסתכל שם בתוך הראש, היא מתחבאת שם, אם לא תמצא אותה שם, כנראה היא נכנסה רגע ליחידת המגורים שלי ב"אייפון כיס", אתה יודע היא כל הזמן עם הסביבה המצומצמת שלי, היא לא עוזבת אותי לרגע, כנראה היא חושבת שהכיס שלי הוא בגודל 24 שעות.
צדיק שלי, אמר לי משה ידידי, שמע לי, לא תצטער, הרגע, אבל הרגע, אתה הולך לרב של הבננות, זה שסידר לך את הקידושין, ואתה אומר לו, הרגע, אבל הרגע, אתה מסדר לי גט מפנטזישה.

אין מצב אמרתי לו, אני שנים ממתין לשידוך, עד שמצאתי מישהי שבול מתאימה לי, את פנטזישה, ואתה אומר לי הרגע, אבל הרגע, גט. חכה קצת, יעברו השבע קללות, פנטזישה תירגע, אני בסופו של דבר הגבר בבית, אני ישלוט בה.
אתה תפשת אותי על חם באמצע ימי השבע קללות, אתה יודע אייך זה חתן וקללה, חמים קצת, זה לא ישאר ככה, זה יהיה על אש נמוכה, סוג בישול כזה, של בננות על האש מתחת למזגן.
מותק שלי, אמר לי משה ידידי, אתה מדומיין, אתה נאיבי, אם תמשיך עם הזוגיות המפוצלחת הזו, אתה יודע לאן תגיע?, לאן שאלתי?  לאן אני כבר יכול להגיע? לגהינום עלי אדמות, הוא ענה נחרצות.
קמתי מהמקום נעלב עד עמקי נשמתי, ככה אתה חושב עלי? לגהינום? אתה יודע כמה אני מדקדק במצוות, אייך אני מכוון בתפילה, אני, אני ישר לגן עדן, עניתי לו.
כן, אמר, בעולם הבא אולי אתה ישר לגן עדן, אבל בעולם הזה, לגהינום.
זועף יצאתי מביתו, הוא לא מכיר את הגבולות שלי כנראה, אבל עדיין לא ידעתי, שגם אני לא מכיר את הגבולות שלי, הם תזזתיים.

יום שלישי של השבע קללות, קמתי והרגשתי צורך על הבוקר לשטוף קצת את העיניים, אתם יודעים ביחידת מגורים כזו קטנה של "אייפון כיס", אין לך אפילו כיור נורמלי לשטוף את העיניים, לא הייתה לי ברירה, הייתי חייב לבקש מהשכנ\ה ממול אם אני יכול להיכנס רק לשטוף את העיניים שניה אחת, השכנ\ה התגוררה בוילה גדולה כזו, עם הרבה חדרים, מין פורום דירתי כזה, שאתה יכול לעבור מחדר לחדר עד שאתה מוצא את הכיור המתאים ל"שטיפת העינים". השכנ\ה הסכימה תמורת תשלום של 50 ש"ח לדקה, היא הסבירה לי שלתחזק כזוו וילה, עולה הרבה כסף.
העברתי לה באשראי ונכנסתי לחדר הראשון, היה שם אמנם כיור רחצה, אבל בשבילי הוא לא עבד, עברתי מחדר לחדר, עד שמצאתי חדר מדהים עם פינת רחצה כזו, שאתה כל הזמן מתחת למקלחת ולא רוצה לצאת. המונה מתקתק 50+50+50+50, הגעתי ל -2000 ש"ח ופתאום האשראי כבר לא עובר, המתנתי עוד שניה, ופתאום מגיע כזה בריון אימתני קוראים לו "נחסמת", וזרק אותי החוצה בבושת פנים, פעם הבאה הוא זרק לי, תבוא עם אשראי מוטען ב-10000 ש"ח.

עם הזמן, פנטזישה שמה לב, שמשהו אצלי לא כשורה, כל הכסף שקיבלנו לחתונה פשוט נמחק, אפילו חלק מהחיסכון שההורים הפקידו לחשבון שלנו כדי שנוכל לקנות דירה בעתיד הלך על שטיפת עינים בווילה של הפורום הדירתי. עם הזמן גם קלטה שאני מתחיל להיעדר מהבית שעות ארוכות, הייתי חוזר מתל אביב בשעות לילה מאוחרות, לה סיפרתי שנסעתי לשוק הכרמל לחפש רהיטים, אבל בפועל, הייתי קוטף בננות באזור התעשיה, שם ישנם "מפעלי אלכוהול" המייצרים ליקרים בטעם בננות, כל הפועלים שם לוגמים כוסיות מלאות תוך כדי העבודה, מפעם לפעם אף מזריקים לך מנת חיסון של מירחואנה כדי שלא תפתח אלרגיה, לא פלא שיום אחד מצאו אותי השכנים שרוע על המדרכה שיכור "ולא מיין".