תורי הגיע, עמדתי לפני מפקד החיול זקוף ומרשים, קוויתי כי אף הוא יתרשם מיכולותיי, בדיוק כפי שהתרשם מיכולותיו של חברי "צדיק", צדיק, מאז שאני הכרתי אותו, היה צדיק כזה, תמיד מנצח, תמיד ישר. או לפחות כמו חברי "חסיד", מה זה משקיען, עוד שהיה קטן אמרו עליו, הוא יהיה בשמים, הוא מתאים לחיל האויר.
אוי, כמה קנאתי ב"חסיד", הרגשתי מולו כזה תינוק, כזה נשי, פוצי מוצי, והוא תמיד היה הגברבר של הכיתה, מושלם כזה, המורה היה קורא לו באידיש "מענטש".
אבל עכשיו, עכשיו יש לי את ההזדמנות להצטרף לגברברים ולמנצחים, אני יהיה כמותם, אמרתי.
המפקד סקר אותי מלמעלה למטה, חישב דקה או שתיים, ואז אמר, אתה זה "מיוחדי", נכון? נכון עניתי קוראים לי יוחי, אוקיי הוא אמר, שיהיה יוחי, אתה לחיל ההנדסה, אתה נראה לי טיפוס מתאים בשביל לחפור בבוץ ולפנות דרך לגדודים הקרביים.
לא..לא.. אמרתי, מספיק לי עם הבוץ, חפרתי מספיק בחיים שלי, חפרתי לי בשכל, במיטה, בפנטזיה, עכשיו אני רוצה להתקדם, כמו צדיק וחסיד, אני בים באוויר או ביבשה, אבל לא בהנדסה, אני כבר מהונדס מספיק התחננתי.
אני יודע ענה המפקד, אני יודע שאתה מהנדס מצוין, אני יודע שהינדסת את הראש שלך הרבה שנים שאתה תינוק, שאתה אשה, הינדסת לעצמך כל מיני בגדים ורעיונות, אבל זה גם בגלל שאני החלטתי כבר אז, שאתה מתאים להנדסה.
מה? כמעט נפלתי מהכסא? אתה החלטת אז? איך יכול להיות, הייתי אז בן שבע? עניתי בתדהמה.
כן הוא ענה בנינוחות כזו, עם חצי חיוך, אני הייתי אז, עוד בהריון מבחנה שלך, בתפקיד האחראי במשרד הבריאות על "אגף עוברים וילודים", אני זוכר כמו היום, שקיבלתי מברק דחוף, תבין, הוסיף, אז בשנות השבעים עוד לא היה פקס, מי מדבר על מייל, אז קיבלתי מברק דחוף משר הבריאות העולמי להכניס במבחנת הריון שלך ויטמנים מיוחדים שמעודדים את העובר להתפתח בכיוון הנדסי, קדימה, אתה בחיל הנדסה, צריך אותך שם, כמו צדיק וחסיד יש לנו הרבה, אצלנו, הטובים להנדסה.
