אני חושב שהבעיה שלי לדבר עם רב היא לא רק שהוא לא יודע מה לעשות עם זה, אלא שהוא לא יבין אותי כיון שהוא לא מכור, וממילא אני לא באמת יכול לפרוק את מה שיש לי על הלב. אני יכול באופן טכני לספר לו שנכשלתי, אבל אני לא מרגיש שאני יכול באמת להיפתח ולספר לו מה עובר עליי כי הוא לא יבין למה לעזאזל אני לא מפסיק אם אני כל כך רוצה.
אבל בתכנית כאן זה אחרת. כולם נמצאים במצב שלי וכולם מבינים אחד את השני, ולכן אור השמש כאן הוא באמת מרפא.
דובי, אני לא יודע מה הכוונה החלטות מחייבות. יתכן שיש סוג של החלטה שעוזר, אבל לי באופן אישי ההחלטות לא עזרו מעולם. החלטתי מליון פעם שאני רוצה לצאת אבל זה לא עזר. לעומת זאת העשיה בפועל של הצעדים, כולל השתתפות בקבוצות (בהתחלה כמאזין ואחר כך כמשתתף מן המנין) עזר הרבה יותר מכל ההחלטות היפות והמפוארות שלי במשך עשרים שנים. (סוד הכניעה)
אני הייתי אצל רבנים / תלמידי חכמים [זה לא אומר שכולם ככה - כמו שתראו להלן] והסברתי להם או יותר נכון רמזתי בבירור את התמודדות שלי, אבל לא היה להם פתרונות רציניות, חוץ ממקוה ותיקון הכללי [דווקא רב ליטאי שרדף בחורים שהתקרבו לברסלב], ושהוא אמר לי שברוך ה' הכל תקין [שבכלל לא] שתוכל להביא ילדים...
הבעיה רק החמירה כי יכול להיות שאז הייתי בסדר...
אבל כמובן לא מאשים
מה אתם יכולים לספר לשתף בענין
