שלום רב לכולם.
בעבר כאשר אש התאווה הייתה בוערת בי, הייתי מנסה לשפוך מים צוננים עליה ע"י קריאה של מאמרים רוחניים ודברים הנוגעים בדבר. בתחילה הדבר אכן היה מנמיך את הלהבות, אך עם הזמן ראיתי שדווקא אותם דברים אשר אני קורא משמשים נגדי, ורוגמים לי ליפול...
לדוגמא: באחד המאמרים שעסקו בעידוד וחיזוק רוח הנכשל, קראתי את המשפט "כולנו חווינו נפילות – ואם יש דבר אחד בטוח, זה שכולנו נפשל גם בעתיד" אולי דבר זה מחזק רבים, אך אותי הוא מפיל, משום שכאשר אני פותח לעצמי פתח כחודו של מחט, שהנפילות הם חלק מהווי החיים והם ודאי יקרו, בין רגע העבירה "נעשית לי כהתיר" שהרי הדבר אינו כ"כ חמור כמו שחשבתי, שהרי כולם נכשלים, ותמיד תישאר אהוב כלפי שמיא וכו' וכו'

יותר מזה, חלק ממנגנון ההגנה שלי עם ההתמודדות הזו, הוא עצם הרגשת השפלות והמיאוס שנוצרים אצלי לאחר מעשה, וכאשר אני מקהה את התחושה הזו, אני בעצם שובר עוד חומה וחסימה שיכלה לעזור לי לעצור את הנפילות הבלתי נסבלות.

(במשך השנים תמיד צורת ההתמודדות שלי הייתה באופן בו אני מכה על חטא ומצער את גופי ונשמתי לאחר מעשה, בשנה האחרונה לא נתתי להרגשה הזו להיכנס אל לבי, ומיד לאחר מעשה הייתי מדחיק את הרגשת המיאוס העצמי, ולצערי הרב שיטת ההתמודדות הזו גרמה לי ליפול יותר... נעשית לו כהיתר כפשוטו.)

יותר מזה, כאשר אני קורא כל מני דברים שמחזקים ומרוממים את רוח התקווה, לפעמים הדבר גורם לי לפול יותר,

זה מאוד משונה אבל כך אני מרגיש מה אתם אומרים? האם גם לכם לפעמים דברי החיזוק נהפכים לחרב פיפיות?
אשמח לתגובות הדבר גורם לי צער רב, אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי

ישר כח על התגובה.

איני יכול לומר שייסורי מצפון ורגשי האשם אכן עזרו להפסיק את ההתמכרות הזו, אבל היה נדמה שהם אכן עזרו מעט וגרמו להפסקים יותר גדולים בן נפילה לנפילה. אבל הדברים לא היו סדירים וקבועים אלא עיטם כך ועיטם כך, כי לפעמים הרגשת הדיכאון העצמי ונקיפות הלב גורמת לתחושת מיאוס ולנפילות הניגרות אחריה.

אומנם לפעמים העיסוק בדברים האלו אף הרוחניים – קריאת מאמרים וכוד'- מעורר בי את אש התאווה ושוב מחזיר אותי.

השאלה האם צריך לא להתייחס לנפילות ולהמשיך הלאה בלי עיסוק מתמיד בנושא

או לקראו על זה ולדבר על זה ופעמים שהדבר גורם לגירוי התאווה, אף שמדובר בדברים רוחניים. הייתכן שריבוי העיסוק בנושאים אלו, במקום להרחיק את המחשבה רק מעוררת אותה, (קרה לא פעם שחיזקתי מישהו בעניינים האלו ומיד לאחר מכן התעוררה בי אש התאווה ונפלתי, הנפילה הייתה בתוספת מה שאמרתי לעצמי לא נורא זה קורה לכולם וכוד').