פרק 1:
היו היה עכברוש שמאד אהב לאכול דבש, דבש דבורים או דבש פרחי בר, העיקר דבש. הדבש היה מרומם לו את מצב הרוח ובעיקר היה מפיג לו את השיעמום העכברושי. מידי יום היה העכברוש מזנק במהירות מהחור שלו, מרחרח היכן נמצא הדבש, שם על לשונו וחמק חזרה לחורו.
ויהי היום, העכרוש כהרגלו יוצא מחורו לחפש את הדבש, ואינו מוצא. חזר העכברוש עצוב לחורו, והנה בדרכו פוגש הוא את הדובשנית, האם תסכימי להתלוות עימי לחורי, שאל העכברוש את הדובשנית, לא ענתה הדובשנית, אני בדרכי למכולת השכנותית, מחכים לי שם הקונים.
כמה הם מוכנים לשלם לך, שאל העכברוש? כמה שאני שווה ענתה הדובשנית.
וכמה את שווה, שאל שוב העכברוש?
חמישה שקלים, ענתה הדובשנית.
הוציא מכיסו העכברוש חמישה שקלים, מסרם לדובשנית, וגרר אותה עימו לחורו.
נהנה העכברוש מהטעם של הדובשנית, נהנתה הדובשנית מכספו של העכברוש, וחיו בטוב ובנעימים.
שכח העכברוש את חיבתו לדבש, שמח בדובשנית, ושמר עליה בחורו.
המשך יבוא...

אאתה כל פעם מפתיע אותי מחדש
תמשיך לכתוב

עברו מספר חודשים, הבין העכברוש כי אחוז הדבש הקיים בדובשנית אינו 100%, מעורבים בה, גם קמח וביצים. קמח לא אהב כי היה רגיש לגלוטן, ביצים דווקא כן אהב, אבל התחיל להימאס לו.
 התחיל העכברוש להתגעגע שוב לדבש הטהור והעסיסי, ניסה לחפש בחנויות, חפש ולא מצא. אך לבסוף אכן מצא צנצנת דבש אחת על מדף אחורי במכולת רחוקה, כולה מאובקת, אבל התאריך בתוקף לא פג ,אך הייתה לו בעיה מסוימת, על הצנצנת לא היה הכשר, אפילו לא של הרבנות.
קשה היה לו לעכברוש לוותר על צנצנת הדבש, בצר לו, החליט להתייעץ עם החתול. רק שמע החתול את השאלה, מיד נתן יללה, הבין העכברוש כי ישנה הסכמה ורץ לקנות את הדבש המאובק.
המשך יבוא...

לא קלט העכברוש שהחתול התכוון את עצמו, חשב שהחתול בא לסייע לו בהחלטה הקשה. הביא את צנצנת הדבש לפח האשפה בו התגורר החתול, ליקקו שניהם ביחד מהדבש, בלילה נתן העכברוש לחתול לשמור על החלב (סליחה, לשמור על הדבש) ורץ במהירות לדובשנית.
הדובשנית הייתה מבוהלת, זמן רב המתינה בקוצר רוח לבוא העכברוש, חששה כבר מהגרוע מכל, אולי נלכד במלכודת עכברים שטמנו לו, אולי נטרף ע"י חתול.
היכן היית שאלה הדובשנית את אהובה העכברוש. ענה לה העכברוש, אל תדאגי דובשנית יקרה, כולי רק בשבילך, מכירה את בטח את השכן החתול המתגורר ליד פח האשפה, כה בודד הוא, כה עצוב, הלכתי להנעים לו קצת את החיים, הוא אף ידען גדול בהלכה, מבין בהכשרים.
המשך יבוא.. 

בשקט בשקט ללא ידיעת דובשנית המשיכו העכברוש והחתול להחזיק קשר, התמכרו לדבש והיו שורצים יחדיו ליד פח האשפה. עם הזמן הכיר עכברוש עוד חתולים ואף חתולות שהסתובבו בפחים, לדובשנית הממתינה אשר לא הבינה את העדרויות התכופות של אהובה העכברוש, הסביר כי הוא התחיל לעבוד בארגון למניעת "צער בעלי חיים" שדואג לרווחתם ומספק להם דבש כפי הצורך.
יום אחד נמאס לה לדובשנית מהבדידות שנפלה עליה, והחליטה לעקוב אחרי העכברוש, הסתובבה ליד הפחים ולא מצאה שום שלט ושום ארגון, פתאום קלטו עיניה מרחוק את עכברוש מתגודד עם החתולות ליד פח אשפה צדדי כשהם זוללים יחדיו את הדבש, נפגעה דובשנית עד עמקי נישמתה, החזירה לעכברוש את חמישה השקלים וברחה לה חזרה למכולת.

נשאר עכברוש לבד ושמח, יופי, עכשיו אני משוחרר מהמעקב המלחיץ של הדובשנית, אני גם לא מחויב לה יותר, ישב כל היום עם החתולים בפח וזלל מהדבש, המתיקות שיגעה אותו.
יום אחד רב עכברוש עם איזה גורת חתולה, רצה הגורה וסיפרה לאימה על המריבה, גירשה החתולה את העכברוש ואסרה עליו לחזור שוב לאזור הפחים, שוב חזר העכברוש לחורו עד שהחל להרגיש בדידות איומה.
רץ העכברוש במהירות למכולת, קפץ על המדף, פגש את דובשנית והתחנן בפניה לחזור עימו לחורו, אינו יכול יותר לסבול את הבדידות.
ענתה לו הדובשנית, הפעם אני מוכנה בתנאי אחד, תבטיח לי שלעולם, אבל לעולם, לא תאכל יותר דבש, לא תחזור לחיות ליד הפחים, תפסיק לריב עם גורות, ואף הפסק כל חברות עם החתולים. עליך להחליט, אתה מעוניין בדבש או בדובשנית? בי או בחתולים? להתגורר בחור או בפח? אני חברתך לחיים או החתולים?
שמע העכברוש את דרישותיה של הדובשנית, וביקש להתייעץ עם השועל.
המשך יבוא..

השועל שפשף את מצחו ובסוף אמר: תשמע עכברושי, יודע אני כי הדבש מאד חביב עליך, אך ברצוני להבין הרי גם בדובשנית מעורב דבש, מדוע זה לא מספק אותך?.
ענה לו העכברוש: זה עניין של אחוזים, כמות אחוז הדבש בדובשנית הוא לא 100%, מעורב בה גם קמח וגם ביצים, קמח אני לא אוהב כי אני רגיש לגלוטן, ביצים דווקא כן, אבל דבש אני צריך יותר.
אז מדוע לא הזמנת לחור שלך את הדבש, מדוע הזמנת את הדובשנית? שאל השועל.
תראה, הסביר העכברוש, דבש הוא דביק, הוא עלול להדביק את כל החור שלי, עד שרגליי עלולים להידבק לקרקע, הדובשנית היא אינה דביקה, ענה העכברוש.
הבנתי אותך, ענה השועל. ועכשיו תסביר לי, למה אתה צריך מישהו איתך בחור, למה שלא תחיה לבד, ואת הדבש תלקק בחוץ?.
הסמיק העכברוש ואמר: תראה, אתה יודע אייך זה אצל בעלי החיים, לאריה יש לביאה, לתרנגול יש תרנגולת, לחתול יש חתולה, זה לא נורמאלי שאני יישאר לבד, אני חייב איזו דובשנית בשביל הפוזה, תאמין לי הוסיף ואמר, זה גם עלה לי הרבה כסף, חמישה שקלים.
קפץ השועל ואמר: אם כך יש לי רעיון, שלח את הדובשנית לחיים ולשלום, ואני יסדר לך ציור יפה של דובשנית, תתלה אותו על הקיר, וכך לא תרגיש לבד.
שמח העכברוש על ההצעה, שלח את הדובשנית חזרה למכולת, וקנה ציור צבעוני של דובשנית, תלה אותו על הקיר בחורו, וצפה בציור מבוקר ועד ערב.
המשך יבוא...

ישב העכברוש כל היום וגם בלילה, צפה בציור הדובשנית, מפעם לפעם התחלפו הצבעים, רקדו למולו כמו חלילים, כשעיניו כבר כאבו מרוב צפיה, רץ לפינת הדבש, ליקק ומיד שב בחזרה.
עבר שם במקרה האריה, ראה את מעשיו של העכברוש וקרא לו לשיחה. אתה יודע שאני המלך שאל, כן, ענה העכברוש בענווה. תשמע טוב אמר האריה,  לזה איני מוכן. להיות כה משועמם, עם ציור ודבש כל הזמן, זה מעשה חמור ומתועב גם בממלכת החיות.
מה אעשה התחנן העכברוש, גם השועל את הסכמתו נתן, ואפילו החתול בפח, נזכר.
קרא האריה במהרה לשועל לחתול עם העכבר, ציוום להתכנס יחדיו ולומר בקול רם:
אנחנו מודים בדבש המזיק, אנחנו ציור פגום על הקיר, רק האריה לנו יעזור, את הדבש להפסיק לזלול, עלינו לחיות בחור נכון, גם עם חברה שדבש אין בה המון.
המשך יבוא..

התכנסו העכברוש החתול והשועל.
פתח העכברוש ואמר: אני חולה על דבש, אבל רוצה גם את דובשנית, דובשנית רוצה אותי, אבל לא רוצה את הדבש, הדבש רוצה ציור פגום על הקיר, אבל האריה לא מוכן, אני חסר אונים.
המשיך השועל ואמר: אני רוצה לייעץ, הייעוץ ממליץ על ציור, הציור רועד מהאריה, האריה מפחד משעמום, גם אני חסר אונים.
אמר גם החתול: אני אוהב את עכברוש, עכברוש אוהב דבש, אנחנו ביחד ליד הפח, עכברוש מתחיל עם הגורה, הגורה בוכה לחתולה, החתולה מגרשת את העכברוש, העכברוש חוזר לדובשנית , השועל נכנס לתמונה, התמונה נהפכת לציור, הציור מתחיל לרקוד, האריה מתעורר ומתרגז, אני חסר אונים.

הרכינו כולם את הראש, שילבו ידיים ואמרו: אריה אריה, תן בנו כוח לאכול את מה שאפשר, לא לזלול את מה שלא אפשר, ואת התבונה לחיות בחור נכון, גם עם חברה שדבש אין בה המון.
המשך יבוא...

רצו אצו החתול והשועל לחורו של העכברוש, מצאו אותו יושב בארוחת ערב עם דובשנית, הכל רגוע ונחמד, בלי ציורים ובלי חלילים. הוציא השועל מכיסו קצת דבש, רצה לכבד את הזוג המלכותי, קפץ העכברוש וכמעט נשך, רק את זה מכאן תיקח. בדובשנית אמר, יש גם דבש, גם ביצים, ואפילו את הקמח אני כבר מחבב, נמאס לי מהפח, נמאסה עלי הבדידות.
הציץ האריה מהחלון ונהם:
יופי, העכברוש נהפך לבנאדם.
סוף