מתוך תגובה שעלתה על המחשבה שלנשואים זה יותר קל, כתבתי את התגובה הזאת, ואני חושב שהיא כ"כ חשובה שאני מעלה אותה כנושא בפני עצמו.
זה ארוך, אבל זה מזעקת הנשמה, אז בבקשה להתאמץ לקרוא אותה עד הסוף.
צדיק, אתה עוד רווק? אתה עוד צעיר?
עכשיו, עכשיו ההזדמנות שלך!
אני זוכר את האמירה בראש שכשאני אתחתן הכל יסתדר, אבל זה פשוט לא נכון (אפילו אם באמת כל פעם שהיתה לי תאוה היה מותר לי להיות אם אשתי והיה שייך מבחינתה ומצב רוחה...).
הנפילות, זה לחשוב רק על עצמך. לחטוא לבד. להתמכר לתחושות העונג האישית שלנו (לכן אנחנו כ"כ מתביישים לשתף, כי זה המקום הכי אגואיסטי ופרטי שלנו).
נישואין - זה להיות ביחד עם מישהו. הסיבה שאנחנו מתחתנים זה בגלל שאנחנו מחפשים בן זוג, מישהו לתת לו, לדאוג לו. יש לנו צורך לתת ולשתף את החיים שלנו עם בן אדם אחר.
אם אנחנו ממשיכים לעשות את הנפילות שלנו על האישה - א. היא נפגעת (זה קטסטרופה בשביל אישה להיות רק המשטח תאוות שלך. צריך להוציא מהראש שהאשה רוצה את זה. לא נכון! היא רוצה חום, אהבה להיות איתך, להיות קרוב אליך, בקושי יש לה "תאוה" כמו אצלנו. זה בא רק אחרי הקשר והקרבה והאהבה שלנו). ב. אנחנו נפגעים. אני לא מדבר רק על הכשלונות שעלולים להגרם בעקבות זה, אלא רק על התחושה המבאסת כ"כ אחרי לילה כזה.
הרי אני כ"כ אוהב את אשתי. היא הכל בשבילי בעולם. אני רק רוצה לשמח אותה, לראות על הפנים שלה חיוך :-* ועכשיו, מה עשיתי?
הריני מוסר מודעה מניסיון: זה הדבר הכי מדכא בעולם! :'( :'( :'(
לגבי המחשבה שבעתיד אני אצליח, אני רוצה לצטט לך פסקה מ"חובת התלמידים" (פרק י"ג, אם אתה יכול כדאי לקרוא את כולו בספר, ועדיף לקרוא את כל הספר
) שכתב האדמו"ר מפיאסעצנא הי"ד (ספר נפלא, חובה לכל יהודי):
"כבר הזהרנוך... שלא תסמוך עצמך על שנותיך אשר תתרבינה ועל גופך אשר יגדל, ולא תקווה שמידותיך הרעות גם מעצמן תסורנה ממך כשתגדל,
כי רק השנים מזדקנות, ולא האיש...
הלא תדע שהילד כאשר יעקמו אבר מאבריו על איזה זמן, למשל שישיבו ידו אחת ויקשרוה אחור, אז תתעקם אף כשיתירו את קשרה. לא כן אצל הגדול, כי אל מקומה תשוב אחר שיתירנה, מפני שהקטן מתגדל ומוסיף בשר על בשרו ועצם על עצמיו, וחלקי הבשר והעצמות אשר מתגדלים בזמן אשר ידו קשורה עקומה - בעקמימות מתחדשים ונבראים...
זכור נא תלמיד חסיד, כמה אנשים גדולים וטובים מקנאים בך ובשחרותך לאמר: מי יתנני עתה נער ובחור... כמה מהם משתוקקים להיות בגוף נקי ובנפש כוספת לה', ובשנותיהם כבר קשה להם. ועתה עוד הכל בידך, והאם תאבד מרגלית זו ותאמר: לכשאגדל אעבוד ולכשאזדקן אתקן [ולעניננו: לכשאתחתן אתקן]?
...הרבה אנשים יודעים מה היא עבודה ותיקון הנפש ומשתוקקים אליה, וגם כופים את עצמם לעשות, ומכל מקום מבלים את כל שנותיהם רק בכפיה ובהכרח להכריח את עצמם, ותמיד פוסחים הם על שתי הסעיפים. מכריח איש כזה את עצמו לעבודה לרגע, לחצי שעה או לשעה ונופל אחור לכמות שהיה, ושוב מכריח את עצמו ושוב נופל ושוב מכריח, ובזה הוא מבלה את שנותיו...
לא כן אתם בחורי חמד... מנעוריכם בזה תעבדו, לבשרכם ודמכם תהיה החסידות, אף אם תפלו, לא תשובו אחור, ואף אם תפסיקו לפעמים לא תשקעו בביצה, ואת כל שנותיכם לא תצטרכו לבלות רק לבלי ליפול ורק להקימכם מעפר וטיט. עיקר עבודתכם רק לעלות תהיה...
ואף גם הרבה פרטים מענייני העבודה ותיקון הנפש יכול אתה לתקן את עצמך בהם עד שייעשו טבע שלך ולא תצטרך בכל פעם להזכיר את עצמך בהם אם מילדותך תתחיל בהם".
תאמינו לי שהפורום נשואים מקנא בכם, תעשו טובה לעצמכם ולעם ישראל כולו - תתחילו לעבוד עכשיו, לפני שתגיעו לפורום נשואים!
אנחנו מתחננים בפניכם!
אשריכם בחורי ישראל, תבנו את העולם!