מסיבת עיתונאים אחרונה כשאני כבר עם רגל על כבש המטוס לפלורידה:
קודם כל גם הפעם, אני מכבד את החלטת הנהלת הפורום על החלטתם למחוק את סיפור "המנהל", לדבריהם יש בו מתח מיני מיותר, מבחינתם אני צריך לכתוב רק על עצמי, בסגנונות של חלוקות, חוסר אונים וכדומה, זכותם המלאה, אני מרכין ראשי בפניהם!
אמנם אני בעצמי מרגיש התקוממות פנימית וחוסר אונים מול זה, אני מרגיש שאלוקים רוצה שגם אני אלמד להיות "המנוהל" ולא "המנהל", אני מוסר את רצוני לאלוקים, שיעשה בי ובכתיבתי כרצונו ולא כרצוני.
דרך אגב, סיפור "המנהל" מסתיים בכך, שלאחר שנחשף בפני הרב, המנהל עבר שינוי רחב, נכנס לקבוצות ולצעדים, ופתח דף חדש ונקי בחייו.
ולסיום גם קצת את דעתי האישית:
אם אני מבין נכון, תפישתם של מנהלי הפורום את העניין, הוא שלמכורים אסור לחוות שום דבר שיש בו "מעורר" להתמכרות, ועל זה אני חולק ברמה האישית ואבאר:
זה שמכור נכנס לפורום ומתחיל מסע ניקיון, זה לא אומר עדיין שהוא לא חי במושאי תאווה, זה אומר, שהוא לא רוצה לחיות במושאי תאווה.
כדי לא לחיות במושאי תאווה, לא מספיק רק להוציא ולחלוק, צריך גם להמאיס את התאווה בבחינת "ויגזול את החנית מיד המצרי". באמצעות סיפורים עם מתח מיני (אמנם נקיים מתיאורים פונוגרפיים) המציגים במיאוס את המכור ואת ההשלכות על חייו, יכולה התאווה לברוח עוד יותר טוב מאשר היא לא תמיד בורחת עם חלוקות בלבד.
התנ"ך מלא בסיפורים בעלי מתח מיני שיכולים לעורר כל אחד, כמו פילגש בגבעה, דוד המלך, ועוד ועוד, התנ"ך לא נמנע מזה, להיפך, הוא מאפשר ללמוד מסיפורים אלו "מסרים בונים" של מיאוס התאווה, או במקרה של דוד המלך ע"ה כפי שמסבירה הגמרא "לא חטא דוד אלא כדי להורות תשובה לרבים".
הפעם אולי בשונה באמת מסיפור "המחיצה", לא קיבלתי שום תגובות נגד (אפילו שביקשתי בתחילת הסיפור להעיר לי, אם יש צורך), להיפך, קיבלתי המון עידוד מהרבה חברים "מכורים" שזה עוזר להם מאד, אבל אני מקבל את דין הבעלים של הפורום.
ולמנהלי הפורום, אל תכעסו עלי על הביקורת המנומסת, זה לא סותר את כללי הפורום, וזה מאפשר לבחון שוב את הדברים מכיוונים נוספים, אולי אפילו להתייעץ עם חברים אחרים בפורום, או אם אישיות רבנית כזו או אחרת.
ולכם חברים יקרים והנהלה נכבדה
אני מנופף לשלום
בדרכי לחופשה קצרה
באחוזת החורף שלי בפלורידה
עוד רגע קט והמטוס הנשיאותי ממריא
שבת שלום
גוט שאבעס
אוהב את כולכם
