שלום מנסה,
בעבר מצאתי את עצמי מפנטז פעמים רבות גם על גברים. היו לי גם התאהבויות והרבה התלבטויות לגבי ההגדרה שלי. זה תמיד היה במקביל למשיכה לנשים, אך כתלמיד בישיבה הנמצא רק בחברת גברים כל הזמן, באותן שנים, הנושא הזה הגדיר את ההתמודדות שלי מול היצר והיה המשבר הגדול שלי.
לאחר כמה שנים של התמודדות פניתי, בהנחיית הרב שלי אז, לטיפול שבפני עצמו לא זכור לי כחוויה מוצלחת במיוחד, אך איכשהו אפשר לי להגדיר את המשיכה שלי לגברים כמשהו שקורה וקיים כאופציה אך לא מגדיר אותי ולא מונע ממני להימשך לנשים ולא מונע ממני להיות מסוגל לחפש קשר זוגי ולהינשא.
בחוויה של המשיכה לגברים וההשתמשות בתאווה המינית כשהיא מופנית לגברים עבורי זה היה קושי כפול. אמירה פנימית ש: "לא רק שאני מגעיל כי אני נכנע לתאווה אלא אני גם מוזר. חריג", "לא רק שאני נכנע ליצר אלא אני גם נמשך למשהו שאין לו מקום כשר, אין לו אופציה להיות בעתיד משהו נכון וטהור" פחד מעצמי וממה שאני עלול לעשות עם זה... חבר'ה צעירים ממני עם מראה נשי יותר, ילדותי יותר וכו' וכו'
תחושת לבד מטורפת. כעס על המלכוד הכפול שריבונו של עולם זורק אותי אליו. וייאוש. הרבה ייאוש. כל אינטראקציה עם חבר טעונה ברבדים על רבדים של רגשות, כוונות, חומרים לפנטזיות חדשות וכו'. וכל זה לפני עידן האינטרנט.
מתישהו הבנתי שזה כנראה נורמלי לחוות משיכה גם לגברים במהלך ההתבגרות וההתגבשות.
היום אני נשוי ולא חווה משיכה לגברים בכלל. כלומר, אני לא אפגוש גבר במציאות או אפילו בסרטים ואחשוב עליו כמושא למשיכה או לפנטזיה מינית.
אולם אם אני חלילה נופל לפורנו אני עלול להשתמש גם על סרטים או תמונות של גברים. כאופציה.
זה לא יותר מטריד אותי מבחינת ההתמודדות עם התאווה מאשר אם אני מאונן על נשים. למרות שאני יודע שמבחינה רוחנית זה פגם נוסף, כמו למשל לפנטז על אישה נשואה...
מקווה שרלוונטי ומועיל במשהו...
תודה על הפתיחה של הנושא הזה.
