מאז ש"הגעתי להחלטה" שאני "רוצה" להפסיק, ל"הבנה" שאני מכור, לתחילת הדרך של לנסות להעיף את זה מהחיים שלי, נפלתי, בידיעה ברורה שיכולתי שלא ליפול, לא הייתה לי תאווה בכלל, הייתה אפשרויות אחרות, ללמוד, לקרוא, לישון, לשמוע מוזיקה, לעשות מתיחות, לא רציתי באמת להיכנס עכשיו לאתרים האלה, אבל זה קרה מתוך איזו עקשנות עורף כזאת, כאילו היה שם איזה "באלי" כזה קטן שבגללו שוב נכנסתי, איזה מן "פעם אחרונה ודי" כזה, ופתאום נפל לי האסימון שאני לא לגמרי יודע למה אני בכלל רוצה להפסיק, שהמושג "זרע לבטלה" לא לגמרי נוגע בי, (אני בעל תשובה ככה שרוב החיים והתקופת זמן בחיים שהשתמשתי המושג הזה לא באמת דיבר אליי), איך אני עושה את ההחלטה הזו באמת? על מה אני מתבסס? מה השורש של היציאה לדרך חדשה? מאיפה אני שואב את הכוח לפנות בכל פעם למקום אחר שזה לא זה, כי ראיתי שאני יכול מסוגל, אבל משהו בי לא רוצה... מישהו מכיר את התחושה? איך מעוררים רצון עז לחיים אחרים, איך מרגישים את הנזק, הרי זה נוח, מוכר, וכיף, אז למה?
