שלום לכולם!
אני במקום מעט מוזר.
אני מתפלל על עניין הכניעה באופן יומיומי, ומודה כי אני חסר אונים אל מול התאווה. אני ממשיך לבקש מיה שיעזור לי לוותר ולמסור את עצמי אליו, במלוא מובן המילה.
במקביל, אני עדיין חש לפעמים את אותן התחושות הישנות - כאלה הגורסות כי עלי להיות חזק במלחמת היצר ולמצוא כוחות כדי להאבק ברוע שסובב אותי. יש לציין שאני לא עושה שום דבר קיצוני, שנותן לי תחושת ניצחון מנופחת. כבר נפלתי בפח הזה מספיק פעמים, תודה. אני פשוט מרגיש מדי פעם שעלי להתגבר, להיות איש חיל. ללחום את מלחמת השם.
יוצא שאני עדיין מברר את הדרך שלי. אני מאד מאמין לשתי הגישות הללו, ומאמין ששתיהן תקפות באותה מידה. השורה התחתונה היא שרק האל יוכל להביא אותי לשפיות, זה ברור לי. אני מקווה ללכת בדרכיו ולעשות את ההשתדלות המקסימלית. ולו רק להיום. יכול להיות שחלקכם יגיד: "טוב, סבבה גבר, נתראה כשתתרסק." לגיטימי. רק ימים יגידו. הרצון שלי שלם ואמיתי. בזה אני מאד בטוח. האם זה יעזור? אני מקווה שכן.
בעשרת הימים האחרונים אני מתנסה בשיטת taphsic. אני מקווה לדבוק בה, ושהיא תהווה נדבך נוסף בדרך להחלמה. אחלו לי הצלחה. אני זקוק לה.
ממתין לשבת המלכה כמו שלא המתנתי לשום דבר בחיים... אין כמוה...
אבא שמח בנו מאד. והוא גאה בנו על כל צעד - גם הכי קטן - שאנו צועדים בדרך אליו.
יונתן