דודילה!
איזה צדיק אתה!
לענות לכל אחד כאן בצורה כל כך מפרגנת, למצוא את נקודות הטוב, לכתוב בכזו אופטימיות ושדר של שמחה ועוד נקודות טובות שמצאתי בכתיבה שלך.
אני שונא לתת לאנשים כאן עצות. זה משהו שאני לא מאמין בו. כמו שכתבת בעצמך, הרבה יותר אנשים צריכים הקשבה והזדהות מאשר יעוץ, ואם כבר יעוץ, אז שיהיה יעוץ מתוך נסיון של עצמם, שאז יש בזה צד של הזדהות, וזה גם נשמע נעים יותר ופחות בקורתי, כי אז אני לא אומר לך מה טוב לך, אלא מה טוב לי.
בכל זאת אני נכנע ללחץ, שבדיוק בגלל דבריך מרגיש לי שהעצה שלי היתה במקום, הרי אתה אומר בעצמך שלא קיבלת דמות אבהית שתתן לך חסות ודאגה.
אבל לצד השני, למה העצה לא במקום, בגלל שאני בעצם מיעץ לך לתלות את ההחלמה באנשים אחרים, וזה ודאי דבר לא נכון.
בעצם, אם הייתי יכול להמליץ לך על עצמי, להיות האיש שדואג לך, אז אולי זה היה יעיל, אבל אני לא ממליץ על עצמי.
אנסה לענות על השאלות ששאלת, רק בגלל שאתה ראוי לזה.
רעיונות איך לצאת מתאוה בזמן משבר:
קודם כל זה לא קל.
אחרי ההבנה שזה לא קל, אז אני אגיד לך שמה שעובד לי זה הסחת דעת.
לפעמים נדמה לי שהסחת דעת זו בריחה, אז אני לא יודע האם זה אידאלי, אבל זה עובד.
מה שכן, חז"ל לימדו אותנו לנצח את היצר על ידי בית המדרש, אז אולי זה גם בריחה, אלא שבעצם אם הסחת הדעת היא בתוכן ערכי, אז זה אידאלי.
הסחות הדעת שלי: ספורט, טלפון לחבר, תחביבים, עבודות הבית, כתיבה.
האובססיה לבדוק את התחתונים, מכיר. היו לי תקופות. אני לא רוצה להגיד, אבל על עצמי זה היה בעליל לא תקין. אני חושב שאפילו יש לזה מקור באחד הפרושים למשנה בזבים "יד לאמה תכרת".
לא יודע איך הפסקתי עם זה. זה גם לפעמים חוזר, אז מאיפה אני אביא לך רעיונות...
לדעתי זה כמו כל דבר בתהליך ההחלמה.
צריך להתיחס לזה כמו על פורנו, שגם אם זה לא מאפס, זה עדיין נקרה מעידה.
משמע ממך שאין לך כאן חברים מחוץ לפורום, אז ממליץ לך להיות פתוח לעניין. לא מחר, אבל שיהיה לך במודעות שאתה רוצה מתישהו להכיר כאן את אחד החברים קצת יותר, בטלפון.
בהצלחה.
