לא יודע אם זה קרה לאחרים פה ,
אבל אני רוצה לשתף אתכם במשהו ששמתי לב שקורה לי בזמנים שבהם התאווה מצליחה למשוך אותי .
שמתי לב שאותה המשיכה הזאת לתאווה , מגיעה בהבזקים כאלה .

זה כאילו יש רגעים שבהם ההרגשה מאוד קשה , וכל מה שאני חושב עליו זה התאווה ,
ואז כשכבר אני נכנע לתאווה , ומתחיל לחפש פורנו או לראות משהו שקשור לזה , זה כאילו עוזב אותי לכמה שניות ,
ואני מרגיש כאילו אני עצמי ממשיך לחפש את זה , כאילו מתוך בחירה שלי להמשיך לחפש שם .

לפעמים זה קורה גם בזמן שאני כבר צופה בפורנו , שכאילו זה כבר לא מושך אותי .

וזה קורה לא מעט , בזמן של חטא .

זה גרם לי לחשוב שאולי החטא הזה הוא הרבה יותר חמור מסתם צפייה בחומר אסור ,
אלא זה חטא שבו יכולים להאשים אותי ולהגיד לי :
אל תגיד שבכל רגע הייצר התגבר עליך ,
הנה עובדה כאן וכאן וכאן הוא עזב אותך ואתה בחרת להמשיך ולחפש עוד ממנו .


הלוואי שאני אצליח להתגבר עליו , כל פעם שהוא בא ומנסה להפיל אותי ,
אני מחפש כרגע עבודה לתקופת הקיץ כי אני לא רוצה זמן פנוי , שיוביל לבטלה ולחטא ,
תאחלו לי בהצלחה

שלום חבר,
התחושות שתיארת מאוד דומות לתחושות שאני מרגיש,
אני מדבר על ההבזקים שתיארת...

שהשם ישלח לך עבודה טובה ומוצלחת שתמלא את זמנך בעשייה וביצירה בונה, אמן!

3-60
אתה מצליח לכבות את המחשב ולצאת מזה בהפוגות?
ניסית?
מה קרה?

שלום אחי היקר.
אני מכיר מקרוב את מה שאתה כותב .
לדעתי זה הסימן לזה שאנחנו מכורים .
שגם ככשנפלתי לפני 5 ד', וכרגע הטירוף לגעת בתאווה נחלש , אני שוב נופל כביכול (כמו שתארת ) מבחירה .
אבל זה לא ממש בחירה , עובדה שאני מזהה את זה ושוב נופל. 
ההתמכרות לתאווה היא בריחה מהחיים האמיתיים , מהקשיים , מן סם הרגעה כזה.
וכשאני נופל לתאווה אני מרגיש מזופט עם עצמי , וזקוק להרגיע את עצמי מהתחושה הרעה .
ומה "הרגיע "  אותי בחיים כביכול עד היום?  שוב התאווה
וזאת הנפילה מ"בחירה" שאתה מדבר עליה.
זה מעגל שלא נגמר .

שלום לכולם, עבורי זו הערמומיות  של המחלה, היא נותנת לי כביכול את היכולת לבחור, הנה תראה עזבתי אותך ובכל אופן רצית אותי... כשלמעשה, היא זו שמונעת ממני את היכולת לבחור, אני כחומר ביד היוצר בידיה, ברצותה מושכת וברצותה משחררת אחיזתה ממני.

הדרך היחידה שעבדה ועובדת עבורי: לא להכנס לעימות איתה. בכל מחיר. אמנע מכל מקום בו היא נמצאת. בדיוק כמו שלא אעלה על אוטובוס שאני יודע בוודאות שנמצא בו מחבל מתאבד...

בהצלחה.

אכתוב את אשר חבירנו היקר רבי זלמן יכתוב עוד מעט: (אולי לא אותו נוסח אבל אותו סגנון)
כולכם מדברים על "עבירות" ו"יצרים". "היצר בא". "היצר מרפה". "התביעה תהיה למה נשארנו ולא ברחנו"
זה לא מדוייק. זה לא יצר זה מחלה:
תקן אותי אם טעיתי:

ולהרחבת הדברים: אם זה היה יצר למה זה מצטמצם בזה? למה זה מתחיל פה ונגמר פה? למה לא למשל להכנס למסעדת טריפה לדוגמא (ר"ל)?

לאנשים בריאים זה איסור ועבירה. אצלינו זה מחלה: שמה של המחלה: התמכרות

מימלא זה כבר לא משנה הרבה כמה זה "מרצון" וכמה "בכפיה". זה הכל אונס גמור ואונס רחמנא פטריה.

לצדיק גמור,
אנחנו לא כאן כדי לקבוע חשבונות שמיים, ולהגיד מה שייך לתחום העבירה או לתחום אחר, ולקרוא זה אנוס רחמנא פטריה או לא,
אני בטוח שבחיי, היו לי פעמים שאני רציתי את ההתמכרות כדי לברוח, ובחרתי את זה בכוונה תחילה, ולא נראה לי שנקראתי אנוס באותו הזמן.
אפשר תמיד לנפנף בגדל ה"מחלה" וה"התמכרות", ולתרץ את כל מעשינו בכך.
אך לדעתי העניה, לא זו הדרך לצאת מהחושך אל האור.
בהצלחה...

משוש יקר,
אני מסכים עם הדברים שכתבת בהתחלה.
גם אני בכלל לא בורר מתי וכמה היה יצר או תאווה וכד'
גם מחשבונות שמים נגמלתי.
העיקר ההשתדלות. רק להיום!

חזק ואמץ נעם אחינו, אמנם אנחנו לא תמיד מסכימים אחד עם השני ושיש לפעמים מחלוקות, אבל הכל מחלוקת לשם שמיים .

בס"ד
זה אחד היפים!!!!!!!!!
לשמוע חברים חולקים בכבוד, אוהבים ומכבדים דעות של אחדים!
זה יפה! המחלוקת צריכה להיות רק בדעות ולא בלבבות...
בעניין הפורום והדיון שבו נראה לי שאני חצוי
כי באמת יש הבנה בעניין שמסבירים כאן על המחלה... :-\
אך מצד שני ההרגשה היא שיש לי שליטה על מעשי ...אז היכן המיקום שלי מה ההגדרה שלי?
חולה?  ??? מכור?  ??? סקסוהוליסט?  ???
לה' פתרונים...

אז בא נחלק ונבדיל ("נחצה" כלשונך) בינך לבין מעשיך.
אתה - אדם יקר בן יחיד לאבא שבשמים. בקשר למעשיך? בע"ה עוד תצא מזה  ואזי ההסטוריה של "מה הייתי לפני" כבר לא תעלה ולא תוריד

בס"ד
צדיק אמיתי יקר!
אתה יודע למה אתה צדיק אמיתי בשבילי?
כי כל הזמן אתה מצדיק אותי!
אוהב אותך מאוד מאוד (אפילו שלא מכיר אותך אלא רק לפי דעותיך ודברך)

תודה.

שלום וברכה,
קראתי את התיאור הפנימי שלך והזדהתי איתו מאד. אני חושב שזו תחושה שמשותפת לכל החוטאים באשר הם. לדוגמא - אתה יכול להסתכל בספרו של דוסטויבסקי - 'החטא ועונשו', שם מתואר אדם שרוצח אשה זקנה כדי לשדוד את חפצי היוקרה שלה, ויסורי המצפון מלפפים אותו לאורך כל הספר, עד הסוף המר. העיקר לעניינו הוא, שרגע הרצח דומה מאד לצורה שבה אתה תארת - הוא לא תכנן בפועל לרצוח, אלא חשב על זה באופן לא מעשי הרבה פעמים, כהרהור בטל שבינו לבין עצמו, ופתאום הוא מוצא את עצמו עושה זאת בנחישות וכאילו מתוך בחירה חופשית - רצח מזעזע וטשטוש עקבות, מעשה שאינו הולם את אופיו המשכיל והמוסרי.
אני חושב שהתאור הזה הוא אכן תיאור פנימי ואמיתי, כלומר, אובייקטיבי, זהו התיאור הנכון, משום שהוא מתאר את האופן שבו החטא מופיע בחיים הפנימיים של הנפש. החטא לא נולד מתוך רעיון, מחשבה, תכנון ויוזמה היוצאים אל הפועל, כדרך שבאים המעשים הטובים לעולם. החטא בא בהיסח הדעת, באופן מורכב: רגע אחד הסחת את דעתך ומששבת ראית - הבית בוער, אתה בוער (אם כי גם הבערה של היום איננה הבערה של פעם) ורגע שני אתה כבוי, המום, מרוקן, נבזי ועלוב, ואינך מפסיק משום איזו תרכובת של רגשות רעים - אשמה ושנאה עצמית, בקשת נחמה ועונג נואשים, חוסר אמון בתשובה, הרגשה שהכל זיוף וכו' וכו'. זו היא לא אחרת מאשר 'רוח השטות' הנכנסת בחוטא.
אינני מכיר פתרונות קסם. ביהדות אין קסמים. "מכשפה לא תחיו." אבל מתוך דבריך אני מבין שהדרכת חז"ל 'הרהורי עבירה קשים מעבירה' וכן 'ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום וכו'', אינם מכוונים לסוג המחשבה הרגיל שאנחנו מכירים בתוך מחשבה, אלו מחשבות דקות, כמו שדים עלומים שחולפים במוחינו, וגם מהם עלינו להשמר. איך? - עוד אין בידי.
ה' יעזור לנו לקרוע סגור ליבנו ולכרות ערלת לבבנו
ולהסיר הטפשות מתוכינו.

אני רואה צורך לעודד כל מי שצריך עידוד ובפרט מי שמסוגל לשתף אותנו בתושמת לב פנימית שכזו.

אני מצטט דברים של אחר הגולשים: "כולכם מדברים על "עבירות" ו"יצרים". "היצר בא". "היצר מרפה". "התביעה תהיה למה נשארנו ולא ברחנו"זה לא מדוייק. זה לא יצר זה מחלה... אם זה היה יצר למה זה מצטמצם בזה? למה זה מתחיל פה ונגמר פה? למה לא למשל להכנס למסעדת טריפה לדוגמא (ר"ל)? לאנשים בריאים זה איסור ועבירה. אצלינו זה מחלה: שמה של המחלה: התמכרות."

אני לא מסכים בשום פנים ואופן עם התיאור הזה. חז"ל כבר הבחינו בין 'מצוות שאדם דש בעקביו' ובין 'עבירות שנפשו של אדם מחמתדן' ובהם - גזל ועריות. (ראה מס"י פי"א שפותח בדברים הללו משום שהם הנפוצים ביותר אצל רוב בני האדם.)

לכולנו ברור - לא אנחנו עשינו את עצמנו.
לא אנחנו בראנו את היצר הרע.
על כורחך אתה חי.

זה כח א-לוהי שניתן בתוכינו ואנחנו מצווים בציווי עליון לשלוט עליו.

לקרוע לזה מחלה זה סתם להתמלא בשנאה עצמית שלא בצדק. הדוגמא איננה נכונה, - אם אי אפשר היה לאכול מאכלים טעמים כלל זולת במסעדת טריפה - אישית, אינטימית, דרך המסך - ברור שהיו חוטאים בזה הרבה יותר. פשוט יש תחליפים. דברים כאלה הינם ניתוח זריז ושטוח שמחטיא את המטרה ומונע מלהתקרב אליה.

כמו שיש מכורים לאכילה ויש מכורים לכבוד - שהם צרכים בסיסים שכל אדם זקוק להם - יש גם מכורים לעריות, אבל עצם הנטייה היא טבעית ולכן גם אלוהית ונכונה. אחרת שיר השירים הוא מחלה סופנית.

לידיעת הגולשים, הפסיכולוגים החילוניים מגדירים בטעותם 'מכור לפורנוגרפיה' רק מי שמאונן לפחות 15 פעמים ביום.
העולם חולה ואנחנו מנסים להשתקם ולחיות חיים נורמאליים. משולים אנחנו לאנשים שרוצים לאכול אוכל טבעי, לא תעשייתי, לא חומר משמר וצבעי מאכל מסרטנים. אנחנו תאבי חיים והעולם מציע לנו מוות פנימי במסווה של חיים סואנים חיצוניים.

די לבוז העצמי, כולנו אריות ונמרים, שואגים בפנימיות לבבנו אל ה' יתברך.