יש פה לדעתי עניין נוסף, של אמת מול שקר.
התאווה היא שקר מהרבה בחינות, אבל אפילו מהבחינה הכי פשוטה היא שקר, אם לתאווה היה פה והיינו יכולים לדבר איתה, בואו נדמיין את הדו שיח הבא:
תאווה: תפתח את המחשב תעקוף רגע את החסימה
אתה: לא רוצה!
תאווה: אני לא חושבת הפעם להפיל אותך, מתוק שלי, חס ושלום, אני יודעת שאתה מתמודד, כל הכבוד
אתה: נו אז מה לעזאזאל את רוצה?
תאווה: רק שתפתח את ההגנה לכמה דקות, בלי להכנס לאתר תאווה מפורשת מבטיחה מבטיחה
אתה: די! נמאס לי מההבטחות שלך!! לא מאמין לך!! את הולכת להפיל אותי בזה עוד שנים ארוכות!! החלטתי שמהיום והלאה אני לעולם לעולם יותר לא מקשיב לך!!
תאווה: היי היי מה נסחפת? לאיפה הלכת? מי דיבר על שנים ארוכות? חלילה וחס, אני האחרונה שתרצה להרוס אותך!! אני בסך הכל רוצה כמה דקות
אתה: פותח את החסימה בחוסר אונים
תאווה: זוכר את הזמרת ההיא, איך קוראים לה, שהוציאה פעם קליפ יפה כזה ליוטיוב? אז היא הוציאה היום קליפ חדש, שמעת? בחדר אוכל דיברו על זה. בא לי לראות רק את הקליפ הזה וזהו.
אתה: נכנס לקליפ ביוטיוב. צופה 5 דקות. מתמקד בחלקים ספציפים בסרטון. מרגיש את ה'דגדוג'.
תאווה: שמתי לב שהיה לך דגדוג כזה, לא רוצה חלילה שתיפול או משהו, סיכמנו כבר, אבל אם תלך לקליפ "ההוא", הדגדוג שלך יהיה נעים יותר. רק אומרת.
אתה: פותח את הקליפ החושפני יותר
תאווה: יש אתר אחר מחוץ ליוטיוב שם רואים !@$#^%^^ לגמרי, בא לך לנסות? רק 5 דקות
אתה אחרי 50 דקות: שוטף ידיים, מסדר את הבגדים, לא מעיז להביט במראה, מיואש מהחיים, עצוב ומרוקן משומש ומפורק.
התאווה: וואי סליחה לא התכוונתי אני הולכת בי בי
מה היה פה?????
התאווה שיקרה עליך.
אם היית שואל אותה: את רוצה להפיל אותי מעכשיו כל יום ברצף במשך שנים ואני לא מוכן לתת לך את זה - היא הייתה אומרת לך "חס וחלילה".
היא לא מודה על האמת היא לא מוכנה לחשוף שזאת התכנית שלה.
למעשה התכנית שלה אפילו חמורה יותר - היא רוצה כל יום כל החיים וזה עולה אקספוננציאלי מבחינת רמת צריכה.
אז הנשק הסודי של "רק להיום" אומר לתאווה כך:
את רוצה "רק היום"? אני מבקש שתוורתי לי "רק היום".
ואז היא תבוא מחר,
ואתה תגיד לה
"היי היי אמרת שאת רוצה 'רק היום', לא? זה היה אתמול... אז מה הבעיה שלך איתי היום? רואה? את כן רוצה להיות פה כל יום כל היום לאורך הרבה שנים"
והיא תגיד
"חלילה, אני רוצה רק להיום"
אז אתה תגיד
"אז גם אני רוצה להתאפק רק להיום"
וככה זה מופחת ממאבק איתנים של "איך יראו שלשת העשורים הבאים של חיי" - לרמת מיקרו קטנטנה (בה אני יכול בחסד אלוקים לנצח) - של רק להיום.
יש סיפור שאני מאמין שכבר סופר כאן פעמים רבות, אבל "מצווה בחזרת" אז אני אחזור עליו,
גיבור הסיפור הוא הרב יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל, האבא של ר' חיים קנייבסקי.
הוא שירת בצבא הרוסי בכפייה,
והיה עושה שמירות בלילות הרוסים הקרים.
היה מעיל מיוחד מצמר עבה מאוד שהיה בשימוש עבור השומרים, המעיל היה מכסה את כל הגוף כולל כובע מחובר למעיל לכסות את הראש.
נפלה לסטייפלר תורנות בליל שבת ('שישי בערב'). השומר שלפניו היה גוי. הגוי הניח את המעיל על העץ הסמוך ופינה את מקומו לסטייפלר שהגיע.
עכשיו, יש הלכה שאומרת שאסור להשתמש באילן בשבת.
במידה והוא נוטל את המעיל מהעץ עכשיו זה אומר שבמידה מסויימת הוא השתמש באילן.
כמובן, שפיקוח נפש דוחה שבת, ולכן מותר היה לו לקחת את המעיל.
אבל רגע לפני שהוא לקח את המעיל, הוא אמר לעצמו, הרי כעת טרם הגעתי למצב של "שניה לפני" פיקוח נפש...
5 דקות ללא מעיל - אני מסוגל? כן. עוד 5 דקות אחכה, אם לא אהיה מסוגל - מותר לי לקחת את המעיל.
אחרי שחמש הדקות נגמרו הוא חיכה חמש נוספות ואחריהן עוד 5 ועוד 5 ... וככה הוא עבר את כל הלילה.
(אומרים שהשמיעה שלו נפגעה מכך אבל זה לא הנושא כרגע)
עכשיו בא נתמקד רגע.
זה לא שהוא פירק את הלילה כולו לחתיכות של 5 דקות 5 דקות... ממש לא.
כי מה הטעם. אם מלכתחילה הוא היה חושב על להישאר כל הלילה בלי מעיל - זה היה נראה לא אנושי.
הוא באמת ובתמים חשב לעצמו רק 5 דקות.
ואחרי 5 דקות הוא היה מספיק חכם וחזק ואיתן בדעתו להתחיל את השיקול והבחינה מחדש.
כלומר,
שהוא לא התאפק לילה שלם מלבישת מעיל.
הוא התאפק חמש דקות מלבישת מעיל,
ועוד חמש דקות חדשות ואחרות לגמרי,
ועוד חמש דקות חדשות ואחרות לגמרי.
כשאנחנו אומרים רק להיום,
אנחנו יודעים,
שאין לנו אנרגיה לנצח את התאווה שלנו לכל החיים.
אבל אנחנו כן יודעים -
שבעזרה של אלוקים אוהב אנחנו נוכל רק היום לא ליפול.
ולכן אנחנו מתמקדים בנקודה של רק להיום, ולא מסתכלים מה יהיה מחר כי לשם אין לנו אנרגיות וכח, ואם נסתכל מהיום על מחר אנחנו עשויים ליפול כבר היום.
אוהבים.
