בע"ה
אב, דורשים דורשי רשומות, נוטריקון אלול בא. אז סליחה אם קצת הקדמתי.

הרמב"ם בהלכות תשובה כותב שהתשובה מתחלקת לשלשה חלקים: וידוי, חרטה, קבלה לעתיד.
הוידוי הוא קבלת אחריות למעשי. אני מודה שאכן אני נמצא במקום בו אני נמצא, שפל ככל שיהיה.
החרטה היא ממש ההיפך - אני מצהיר שבאמת אינני שייך לשם, ואני רוצה להיות נקי לגמרי מכל מה שהתוודיתי עליו. אני מזהה בתוכי את המקום הנקי, שממש לא שייך לחטא.

ומה זו הקבלה לעתיד? מה אני צריך לקבל?
מקובל לומר שצריך לקבל על עצמי לעתיד.
אבל אולי יותר נכון לומר, שצריך לקבל את עצמי לעתיד.
מי שיקבל את עצמו, כפי שהוא, לגמרי עם הוידוי ולגמרי עם החרטה, עם המקום הירוד וחוטא - או גם עם המקום החולה, כל אחד לפי מה שהוא, בלי כעס על עצמו או על ה' - הוא יוכל לקבל על עצמו. ומנגד, גם לקבל את עצמי עם החרטה, עם האמונה התמימה שבאמת אני שייך לקדושה ולטהרה ולה' יתברך ולא לחטאים.
מה לקבל עלי? זה כבר פוסט אחר. אני יכול לחשוב על שני דברים הכי כוללים: קבלת עול מלכות שמים,
ו"הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך".
בתקווה שימתק לכם...

לייק

אלול = אפסיק לפנטז ואתחיל לחיות!!!