אני די חדש פה ויוצא לי לקרוא תגובות והודעות של אנשים..
להגיד לכם ת'אמת? מאז שאני פה קיבלתי חלישות הדעת חזקה מאוד..
באמת באמת שאני מעריך את האנשים שמנסים ומנסים אין לנו מושג איזו עבודה מדהימה אנחנו עושים!
איך זה משפיע על האישיות שלנו, המידות, ובכלל איזו שמחה יש למעלה שיש אנשים שמוכנים לתת כל כך מעצמם..
אבל קצת.. יודעים מה? מאודד קשה לי לראות שיש אנשים שנופלים אחרי חודשיים.. שלוש.. חצי שנה.. שנההה!! איך זה אפשרי??
אני לעולם לא הגעתי למספרים כאלו ואני מאוד רוצה להגיע אבל אני מפחד שכשאני אגיע ואפול זה ישבור אותי לגמרי..
אני יודע שתמיד זה יחכה לנו בפינה, זה חיכה לנו מאז שאני קטנים ועד שאנו נשואים עם ילדים ואפילו הלאה..
האם יהיה לזה סוף מתישהו? (ואני מתכוון סוף לא במובן שלא תהיה לנו יותר תאווה, היא מוכרחת להיות אבל רק בדרך חיובית..)
האם מעטים מאוד מאוד האנשים שהצליחו להפוך ולשנות את חייהם מהקצה אל הקצה?
האם אפשר לצאת בכלל מהדבר האיום הזה?

תשובות יתקבלו בברכה...

שלום לך, אכן מפחיד,  אך יש כאן המון תקווה, באים אנשים ואומרים שכשהם התמקדו באותו היום הוא היה להם נקי...

אציע לך את הדרך שלימדו אותי וזה עובד 19 ימים 11 חודשים 6 שנים: בחסד הבורא אני מחליט בכל יום לחיות באותו היום רק את אותו היום,

אם אפחד מהמחר ולכן לא אעשה היום אני יודע שאחוש הרבה יותר גרוע.

זה מה שעשיתי מעל 20 שנים של שימוש, לא?

משה,
אני לא מספיק מוסמך בשביל להגיב, אבל אני יכול לשתף אותך בתהליך שעבר עלי עד עכשיו.
במשך שנים הייתי בפנים, נופל לפחות פעם ביום, אחת לתקופה לא ארוכה נכנס להתקפים של ארבע חמש פעמים ביום ויותר.
ניסיתי להפסיק, אבל זה בכלל לא התחיל.
השלב הראשון בהצלחה היה דרך טיפול, כשהתחלתי להבין מה אני מוצא בתאווה, ואיך אולי אפשר למצוא את זה במקום אחר.
התוצאה בשטח הייתה, שכמות הנפילות התחילה לרדת. בהתחלה לא כל יום, אחר כך לא כל שבוע, אחר כך ההתרוממות מנפילה נהייתה יותר מהירה. ועדיין, הייתי מכור. לא עבר חודש בלי שאפול, ואם הגעתי לאינטרנט פתוח זה היה ביטול הבחירה בשבילי.
אחרי שנה וחצי כזו בערך, תוך שאני ממשיך לעבוד כל הזמן, הכרתי את האתר הזה. ועדיין, לא עשיתי עם זה כלום. איפשהו באחורי הראש ישבה האפשרות שיש שיטה שבעזרתה אפשר להפסיק באמת, לצאת מזה לגמרי, להיות נקי שנים. ועם כל הרצון להגמל, לא נכנסתי לזה.
עוד חצי שנה עברה, ועדיין מכור, עדיין נופל לפחות פעם בחודש, וממשיך לעבוד. ובאיזה שהוא רגע, נפלה אצלי החלטה יותר פנימית ויותר עמוקה, שמספיק. אני עם זה גמרתי. ולצורך זה, הפעם, אני מוכן גם להכנס לפורום ולאתר ולעשות כל מה שצריך, כולל כל מה שצריך. אני הולך לנקיון וזהו.
עוד מוקדם לחגוג, אבל ב"ה סגרתי תשעים לפני כמעט שבוע. מוקדם לחגוג, כי ברור לי שכל החיים אמשיך להתמודד. אבל ברור לי גם שאני יכול להיות נקי מכאן ועד סוף חיי, בעזרת ה' יתברך.
מה שרציתי להביא בסיפור שלי הוא, שזה שאתה נמצא היום בנקודת זמן שנראה לך שלהיות נקי שבוע זה אינסופי - גם אנחנו היינו שם לא מזמן. ובדיוק מתוך המקום הזה אפשר לצאת ולהיות נקי.
ותדע לך, שהחיים שלי השתנו לטובה כבר ברגע שהורדתי את המינון מיום יום לשבוע שבוע. והשתנו עוד פעם לטובה כשזה ירד לפעם בחודש, ועוד פעם כשזה נעלם בכלל. כל שלב בתהליך הביא איתו רווחים עצומים, וקצת יותר מנוחת הנפש, וקצת יותר מקום לעצמי ולקשר עם אשתי, ילדיי וחבריי.
יצאת לדרך, כל הכבוד. זה מצוין. אתה תראה - גם אם יהיו נפילות בדרך, הרווחים יהיו גדולים. וההתמדה תאפשר לך להיות נקי לגמרי.
בעיניי, חשוב מאד שזה יהיה מלווה בתשובה לשאלה המהותית - מה כן חיפשת בתאווה? מה אתה מרוויח כשאתה נופל? גם אם זה רווח שקרי, אם זה לא היה חסר לך בחיים - לא היית מחפש את זה בתאווה. תבדוק עם עצמך מה בדיוק יש שם, ותמצא את המקום הבריא והנכון לקבל את זה. אצלי לפחות, זה היה המפתח שנתן לי את הכח לעבור להחלמה.
בהצלחה רבה.

חברים, נראה לדעתי שפותח הפוסט התכוון למשהו קצת אחר, ממה שאתם מגיבים לו, אולי אני טועה אז פותח הפוסט יתקן אותי בבקשה...

העניין שפותח הפוסט מדבר עליו הוא, איך יכול להיות מצב שאחרי חודשים או שנים של נקיון, אדם נופל שוב לתאווה ומתמכר בחזרה אליה,
ובכך, הוא מתייאש כי הוא רואה, שלא לעולם חוסן, ושאפשר ליפול גם אחרי הרבה שנים, ואם נופלים אז מסתמא מה היה שווה כל העסק הזה?
הרי לכאורה, נשארתי עדיין מכור.

האם אני מחדד את השאלה שלך, משה, או ששגיתי בדרך?

בברכה...

אכן כוונתי בשאלה למה ש"משוש חיי" אמר..
אבל למרות זאת התשובה של happyjew נותנת אולי תקווה שכאשר אתה משנה את הרגלי החיים השיקריים אולי יהיה ניתן לצאת מזה, זה נותן לך את התחושה שתוכל לצאת מזה שהרי אתה מרגיש בן אדם חדש לגמרי שהרגע נולד, הרבה יותר טוב וערכי שכלל לא מתעסק ולא צריך את התאווה השלילית הזאת, ובכלל לא מרגיש שהיא גם חסרה, ואם נגיע לתחושה הזאת אני חושב שעבודתנו השתלמה..
אך אני מחפש עדיין עוד תשובות.. לשמוע עוד אנשים.. איך יכול להיות שגם לאחר חודשים יכולה להיות האפשרות שעדיין ניפול, איך נשארנו מכורים גם לאחר תקופות כ"כ ארוכות שעבדנו על עצמנו?

האם יכול להיות שהתכנית בעצם אומרת לנו (ואני אומר את זה בזהירות) שייתכן שניפול בהמשך הדרך חד פעמית, אבל אם נתמיד בשנים עשר הצעדים אנחנו לא נפול שוב להתמכרות?
אם כך מובן שוב מדוע כל הזמן חשוב להתמיד ב"רק להיום".

כדאי לזכור שהאפשרות ליפול קיימת אצל כל אדם ואדם, עד יום מותו, ובמיוחד בתאווה הזו. כך שזה שנגמלת, לא הופך אותך לחסין מהתאווה. זה מאבק של כל יהודי לכל החיים ולנו אין פטור.
מה ששונה אצל מכור הוא שנפילה היא תחילתה של התרסקות, בשונה מהשפעתה אצל אדם רגיל. אבל אם תעבוד על עצמך בהתמדה, תתרגל לזהות התחלה של נפילה הרבה לפני אדם רגיל, ולברוח.
על כן, אין ספק שכדאי לעבוד, ואין ספק שזה שווה. אבל מנוחה מהתאווה - אני לא מכיר אף אחד בעולם שיש לו. אז זו סתם עצת היצר לבקש מנוחה בעניין הזה.

שלום לכולם, ותודה שוב לפותח הפוסט ולמשתתפים בשיח החשוב הזה, עבורי ההתמכרות אינה הפעולה האובססיבית. זה לא השימוש בתאווה. ההתמכרות היא מה שמתרחש אצלי בנפש, אני חסר שקט חסר סיפוק ואני נוטה להתרגז. כדי להרגיע את המחלה שלי מצאתי פתרון. תאווה, זה עבד יופי במשך המון זמן.

ובגלל שאני חסר שקט וסיפוק, מה שהתאווה נתנה לי לא הספיק לי. רציתי עוד. ואחרי זה עוד... ואז נוצרה לי בעיה משמעותית נוספת. אני לא יכול לעצור, מרגע שהתחלתי, משהו בי חייב לעשות את זה ויהי מה. אני לא משתחרר אלא לאחר פעלתי.

הבשורה של ההחלמה עבורי היא שכיום יש לי אפשרות לבחור שלא לפעול על תאווה, במקום לפנות לכח עליון הרסני - תאווה, לפנות לכח עליון חיובי - הבורא יתברך. (פרסמתי היום פוסט בעניין)

לא מההתחלה, לקח לי זמן, אבל כיום זו הסיבה שאני יכול להודות על המחלה הזו- כי הפתרון מחייב אותי לדבר עם אבאל'ה בשמים מאות פעמים מדי יום.

תודה לפותח הפוסט. זהו אחד הפוסטים החשובים, ללא ספק.

אסירתודה העלה כאן נקודה קריטית ובלתי מתפשרת - לכל פעולה יש שורש.
השורש של הפעולה על התאווה - ברוב המקרים - איננו כי אם סימפטום, דבר המצביע על בעיה פנימית יותר.
התאווה והיצר הינם דברים שלהם ניתן מקום של היתר בדרך החיים שלנו. לא רק שניתן להם היתר, אלא ששמור להם מקום של כבוד עצום. מקום של קדושה, טהרה, ושמחה. זהו, אחרי הכל, כח שיוצר חיים חדשים בבריאה וממשיך בצורה ישירה את רצון האל שאמר "נעשה אדם".

שנים רבות אנו מתמודדים עם שלל בעיות. את חלקן אנו יצרנו לעצמנו, וחלקן נוצרו על ידי אחרים (עליונים ותחתונים) בשבילנו. אין לי את הכלים לעשות את החשבונות של הבורא, ולכן אני מתייחס אל הכל כאחד. הבעיות כאן, והן תמיד יהיו כאן. אותה גברת בשינוי אדרת.

הנקודה היא שכאשר נשכיל להכיר את עצמנו באמת, ונחשוף את המקור היותר פנימי להתמכרות/לחטא/למה שזה לא יהיה, נדע כיצד להתמודד עם עצמנו ועם בעיותינו באופן שיניב פירות וישפיע לטובה על כל חיינו. יש שיאמרו שלזה זקוקים לטיפול פסיכולוגי כזה או אחר. לי אין מושג. יכול להיות. ממה שראיתי ושמעתי בפורום הזה, הדרך של 12 הצעדים (לדוגמה) עושה הרבה טוב להרבה אנשים, ובמקרים מסוימים אף פועלת יפה יותר מאשר טיפול על ידי איש מקצוע.

לעניות דעתי, זה כן אפשרי. אין לי כל ספק בזה. החיים האלה הינם אתגר מתמשך - בין אם זה בא לידי ביטוי בתאוות למיניהן, בקשיי פרנסה, בהישרדות מינימלית, גידול הילדים, או באלף ואחד דברים אחרים פנימיים וחיצוניים שעוברים עלינו. תמיד יהיה משהו שיצוץ, משהו שיהיה לא בסדר. תמיד יהיו סיבות לעצבות, להרס עצמי, לחזרה להרגלים ישנים. נראה לי שהדרך בה אנו שוברים את המעגל הזה היא על ידי חיפוש פנימי מתמיד, על ידי בירור.

מצד שני, אדם לא תמיד יכול לגשת לחיים האלה מתוך הסתכלות כזו. זה דבר ממש קשה, ובטח לאדם שגם ככה נמצא במקום לא כל כך טוב עם עצמו. לכן ממש חשוב העניין הזה של "רק להיום", ושם נעוצה התשובה היותר משמעותית. להתמודד עם כל יום בפני עצמו. לא להסתכל על העבר ולא על העתיד. ההסתכלות הרחבה טובה ומועילה בהרבה מקרים, ובאמת יש כאלה שיכולים לעשות זאת בהרבה מובנים בחיים. לא אני. לא עם התאווה הזו. הדרך היחידה שאני באמת אוכל לעשות בירור ולהתקדם - להחלים, לעשות תשובה, מה שזה לא יהיה - היא על ידי התקדמות יום ביומו.

ושוב תודה לפותח השרשור. הפוסט הזה ממש נגע לי ולשאלות שעלו בי לאחרונה. אפילו לא ידעתי עד כמה זה היה שייך עד שהתחלתי לקרוא, והבנתי שאני חושב את אותן מחשבות ממש.

מחלימים ביחד!

שלום לך משה היקר.
            ושלום חברים יקרים.

אני קורא את הנושא ומבין מאוד את ההתלבטות והחששות בכניסה לתוכנית והבנתה.
אבל אצלי למשל , שלבד לא הצלחתי לשמור על נקיון במשך חיי , מאז הכרתי את התאווה .
גם נקיון של חצי שנה , שנה והלאה , מלהיבים אותי ואני מת להיות שם,
למרות האופציה להתרסק .עדיין אני חולם ומקווה להגיע לנקיון כזה ,
כי מה יש לי היום , נפילה כואבת , קימה לכמה ימים ושוב נופל ומיואש .
זה יותר טוב ? זה לא מייאש? זה לא נמאס? זה לא מפחיד?
למה לחפש את השלמות? שאין ,        כל עוד אנו בגלות הטוב ורע בעורבב
ואולי חיפוש השלמות , הוא קטע שבא מה"אגו" ,( ובאמת אנו המכורים באופיינו קיצוניים כאלו )
ורואים את הכל, או שחור או לבן , או הכל או כלום,  קצת ענווה רבותי , ואני מתכוון גם אל חולה מיוסר כמוני
הלוואי והיתה תרופת קסם שמבטיחה נקיון לכל החיים .  אבל אין כזאת לא לאנשים רגילים ,
ובטח ובטח לא למכורים כמונו .
אני מתלהב , וחולם על נקיון של חצי שנה , ושנה .
יודע שזה לא רק לצבור ימים .  כי אפשר להתאפק ללא תוכנית(אני לא הצלחתי ) ויש כאלה ששמרו על נקיון ללא התוכנית אפי' שנה,  אבל סבלו מאוד ,  מאוד רצו להשתמש בתאווה והתאפקו , וזה סבל.

באה התוכנית הנפלאה הזאת שמלמדת אותנו לחשוב בקטן ולהצליח בגדול .  ויש לה הרבה הרבה קבלות , והוכחות .
מי שהיה בקבוצות כבר שמע על אנשים נקיים שנה , שנתיים , 7 שנים , ואפי' 20 שנה .
אז זה מצד אחד "רק להיום "  אבל הפלא ופלא , רק להיום יכול להימשך שנים .
אף אחד לא מבטיח לא לך , ואתה לא לעצמך שזה לכל החיים , וגם לא מבטיח שתיפול .

אני הייתי בקבוצות , ראיתי אנשים לא נקיים , שנראים כאובים , ומיואשים (רואים את זה בעיניים , זה מתבטא בחיצוניות )
וראיתי חברים שעובדים את התוכנית , נקיים רק להיום כבר כמה שנים , ונראים "בני אדם"  עם בטחון ואור על הפנים .
אפי' אנשים לא מכורים , חרדים ויראי שמים היו מקנאים בתוכנית כזאת , בחברים נקיים למשך זמן ....

אז אני שמח להיות פה , ומקווה שהאסימון יפול אצלי וכמה שיותר מהר .
  ומאמין בכל ליבי ונשמתי בדרך הזאת ,  שלא מבטיחה לי הרים וגבעות , ולא לוקחת לי פרוטה , כמו שעושים הרבה מטפלים למיניהם , שהבטיחו לי ומבטיחים לאחרים , ואין להם שום הוכחות , אני בכל אופן לא ראיתי.
תודה

אני מצטרף לכל מילה של דובי. כתבת את זה הכי טוב שיכול היה להיכתב.

מבחינתי - כל המוסיף גורע. תודה לך.

תודה רבה לדובי. הדברים נכונים מאוד לגבי. גם אני שמח להיות פה. יחד איתך...

תודה דובי.
האם בעצם אנחנו אומרים שהתכנית יכולה לעזור ולשפר את חייו  של כל אדם באשר הוא בין אם הוא מכור או לא?

לדובי,
ועל זה נאמר "מה יתהלל המתהלל בנקיותו לאורך השנים, כי אם השכל וידוע את תרופתו לנפשו הפצועה..."
חזק ואמץ אחי!