ברוך השם נקי 111 ימים.
אני חייב לציין שלא הייתה לי תקופה כזו בה אני נקי כ"כ הרבה זמן וללא הבולמוס לפגום בברית. הדבר שאני נופל בו היום זה הצפייה וזה נובע משעמום או עייפות ולא מתוך מקום שאני באמת רוצה את זה.
אני הרבה יותר רגוע ביום יום ופחות מתעסק בכל מיני מחשבות טורדניות כפי שהיו מעסיקות אותי ברוב הזמן ביום.
היה לי לא מזמן שיחה עם מטפל אליו אני הולך ויחד איתו לאחר תקופה שאנחנו נפגשים הגעתי למסקנה שאני לא מכור, אלא בדכאון. ומה שהביא אותנו למסקנה הזו הייתה התקופה בה אני נקי מ-פגם הברית כ"כ הרבה זמן והכל נראה שמסתדר בין בבית\בעבודה ועדיין לא מוצא את עצמי, בעצבות, מעביר את הימים, מתלונן הרבה, לא מפרגן, מכונס בעצמי ובמין בועה משלי ועוד דברים נוספים אשר הבנתי מהמטפל שאלו סימנים של אדם בדכאון ולא אדם מכור.
דבר נוסף שיכול לחזק את הנאמר זה שבתקופה בה הייתי נקי במשך קרוב לשנה הייתי עם שמחת חיים, יותר עם אנשים במשפחה חברים או בעבודה וזה הרחיק אותי מלהסתכל לכיוון של פגם הברית. לא היה לי צורך לחפש את הדברים האלו, זה לא היה לי חסר. היה לי ממש קל להתמודד עם זה. לאחר תקופה של ניסיונות לא פשוטים שעברו עליי חזרתי שוב לסורי ושוב התחיל המעגל הזה.
כל הזמן התמקדתי בהתמכרות ובבריחה מזה כדי לא ליפול שוב בפגם הברית מכיוון שזה היה פשוט שובר אותי במשך למעלה משבועיים בהם לא הייתי מתפקד. ועכשיו שאני לא נופל בזה אלא בצפייה בלבד אין לי את המלחמה הזו של לא ליפול בפגם הברית ולהתרסק שוב ושוב אלא כרגע זה יותר בצפייה. וגם כעת שמדובר בצפייה, זה לא באופן אובססיבי כפי שהיה תמיד אלא אני רואה קשר ישיר להתמודדיות בחיים כמו בעיות בבית\בעבודה. יותר עבודת המידות.
