ברוכים הבאים, אורח

עוד נפילה
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1

נושא: עוד נפילה 358 צפיות

עוד נפילה לפני 2 שנים, 11 חודשים #141017

ירידה זו לצורך עלייה. נכון? למה אני מרגיש לבד ? למה ככ קשה? מרגיש שהבדידות, הקושי והלחץ בלימודים, וההרגשה שאני נכשל לא משנה מה. אם אני מצליח, אני סובל בודד ואם לא אצליח, לא תהיה לי עבודה ואיך אתחתן ומתי? אנא ה' הושיעה נא!
למה אני לא שומע את קולך בעולם? למה אני מרגיש שלא משנה מה אעשה העולם הגדול יישאר בשלו, ואיך אני יכול להשפיע על העולם? מה לעשות?
שלך, בן אובד, שה אובד, מקק רצפה אובד , אבק נידף אובד, דמעה אובדת.

תגובה: עוד נפילה לפני 2 שנים, 11 חודשים #141020

אחי אהובי חזק ואחוז עצמך!!
השם אוהב אותך ומחכה לך ונמצא אצלך איתך ועמך!!
שא עיניך למרום ותפנה אליו והוא יסייע בעדך
וכל נפילה ונפילה שלנו היא צעד נוסף בדרך לגאולה האמיתית והשלמה

א צָרִיךְ הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד לִבְלִי לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁעוֹבְרִים כַּמָּה יָמִים וְשָׁנִים וְהוּא מִתְיַגֵּעַ בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וְהוּא צוֹעֵק בְּכָל פַּעַם וּמִתְחַנֵּן וּמִתְפַּלֵּל לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעַזְרֵהוּ בַּעֲבוֹדָתוֹ. וְאַף-עַל-פִּי- כֵן עֲדַיִן הוּא רָחוֹק מְאֹד וְעַל כֵּן נִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵין רוֹצֶה בּוֹ כְּלָל. וְעַל כָּל אֵלֶּה צָרִיךְ הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל לְחַזֵּק עַצְמוֹ מְאֹד וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל זֶה כְּלָל. כִּי כָּל זֶה עָבַר גַּם עַל כָּל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים. וְאִלּוּ לֹא הָיוּ מְחַזְּקִים עַצְמָם מְאֹד לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל הַנַּ"ל הָיוּ נִשְׁאָרִים בִּמְקוֹמָם הָרִאשׁוֹן וְלֹא הָיוּ זוֹכִים לְמַה שֶּׁזָּכוּ. עַל כֵּן אֲהוּבִי אָחִי חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד. וֶאֱחֹז עַצְמְךָ בְּכָל הַכֹּחוֹת לִשָּׁאֵר קַיָּם בַּעֲבוֹדָתְךָ וְאַל תָּחוּשׁ וְאַל תִּסְתַּכֵּל כְּלָל עַל כָּל הַנַּ"ל:
ב אִם אַתָּה רָחוֹק מְאֹד מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנִדְמֶה לְךָ שֶׁאַתָּה פּוֹגֵם בְּכָל שָׁעָה מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ. נֶגֶד זֶה תֵּדַע שֶׁאִישׁ כָּזֶה שֶׁהוּא מְגֻשָּׁם כָּל-כָּךְ. כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁהוּא מְנַתֵּק עַצְמוֹ מְעַט מְעַט מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ וּפוֹנֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִיא גְּדוֹלָה וִיקָרָה מְאֹד מְאֹד. וַאֲפִלּוּ נְקֻדָּה קְטַנָּה מְאֹד שֶׁהוּא נֶעְתָּק מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ הוּא רָץ בָּזֶה כַּמָּה אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים. וְעַל זֶה יִשְׂמַח מְאֹד. וְיַרְחִיק מִמֶּנּוּ הָעַצְבוּת מְאֹד כִּי עַצְבוּת מַזִּיק מְאֹד מְאֹד:
ג תֵּכֶף כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לִכְנֹס בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ אָז תֵּכֶף הוּא עֲבֵרָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עַצְבוּת חַס וְשָׁלוֹם. כִּי עַצְבוּת הוּא סִטְרָא אַחֲרָא וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֹׂנֵא אוֹתָהּ:[1]
ד צָרִיךְ לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת ה'. לִבְלִי לְהַנִּיחַ מִקְצָת מֵעֲבוֹדָתוֹ שֶׁהִתְחִיל אַף אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה. וּזְכֹר דָּבָר זֶה הֵיטֵב כִּי כְּשֶׁתַּתְחִיל קְצָת בַּעֲבוֹדַת ה' תִּצְטָרֵךְ לָזֶה מְאֹד. כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעֲבֹר עַל הָאָדָם עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת בְּלִי מִסְפָּר. וְלִפְעָמִים יֵשׁ שֶׁמַּפִּילִין אֶחָד בְּכַוָּנָה מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְעַכ"ז צָרִיךְ הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל לֶאֱחֹז עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם רַק בְּדֶרֶךְ עַקְשָׁנוּת. וּצְרִיכִין עַקְשָׁנוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד בָּזֶה:
ה לִפְעָמִים יֵשׁ אָדָם שֶׁכְּבָר הוּא אֵצֶל הַפֶּתַח שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה וְהוּא חוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו מֵחֲמַת שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו אָז הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַבַּעַל דָּבָר בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִכָּנֵס לְתוֹךְ הַפֶּתַח, עַל-יְדֵי-זֶה נוֹפֵל בְּדַעְתּוֹ וְחוֹזֵר לְאָחוֹר לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם. כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא כְּשֶׁרוֹאִין שֶׁהָאָדָם סָמוּךְ מַמָּשׁ לְשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה וְכִמְעַט שֶׁיִּכְנֹס. אָז דַּיְקָא הֵם מִתְפַּשְּׁטִין עָלָיו בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל רַחֲמָנָא לִצְלָן. עַל כֵּן צְרִיכִין אָז הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל נֶגְדָּם לַעֲמֹד עַל עָמְדוֹ וּבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁעוֹבְרִין עָלָיו רַק לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁיּוּכַל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וּבִרְבוֹת הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים יִכְנֹס לָבֶטַח בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְתוֹךְ שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים וְרוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתֵנוּ מְאֹד. וְדַע שֶׁכָּל הַתְּנוּעוֹת וְהַהַעְתָּקוֹת שֶׁאַתָּה נִתָּק וְנֶעְתָּק בְּכָל פַּעַם אֵיזֶה מְעַט מִגַּשְׁמִיּוּתְךָ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כֻּלָּם מִתְקַבְּצִים וּמִתְחַבְּרִים וּמִתְקַשְּׁרִים וּבָאִים לְעֶזְרָתְךָ בְּעֵת הַצֹּרֶךְ דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ חַס וְשָׁלוֹם אֵיזֶה דֹּחַק וְעֵת צָרָה בְּגַשְׁמִיּוּת וְכֵן בְּרוּחָנִיּוּת בְּתֹקֶף הִתְגַּבְּרוּת הַבַּעַל דָּבָר רַחֲמָנָא לִצְלָן:
ו וְדַע שֶׁיֵּשׁ אִילָן שֶׁגְּדֵלִים עָלָיו עָלִים שֶׁכָּל עָלֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת גָּדֵל מֵאָה שָׁנִים. וּמִסְּתָמָא בְּאֵלּוּ הַמֵּאָה שָׁנִים בְּוַדַּאי עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אַחַר כָּךְ בְּסוֹף הַמֵּאָה שָׁנִים הוּא יוֹרֶה בְּקוֹל גָּדוֹל כְּמוֹ קְנֵה שְׂרֵפָה (שֶׁקּוֹרִין אוֹרִימַטֶע) וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן מִמֵּילָא:
ז וְדַע שֶׁאָדָם צָרִיךְ לַעֲבֹר בְּזֶה הָעוֹלָם עַל גֶּשֶׁר צַר מְאֹד. וְהָעִקָּר שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד כְּלָל. וְצָרִיךְ הָאָדָם לְחַזֵּק וּלְשַׂמֵּחַ עַצְמוֹ מְאֹד הֵן עַל-יְדֵי שֶׁיִּמְצָא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה זְכוּת וּנְקֻדָּה טוֹבָה. כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא עָשָׂה אֵיזֶה טוֹב מִיָּמָיו. וְכֵן עַל-יְדֵי שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי. וְלַעֲשׂוֹת רִקּוּדִים וּקְפִיצוֹת כְּדֵי לָבוֹא לְשִׂמְחָה. עַד אֲשֶׁר יִזְכֶּה עַל-יְדֵי-זֶה לִתְשׁוּבָה. וְכָל הַזְּדוֹנוֹת יִהְיוּ נַעֲשִׂין זְכֻיּוֹת (עַיֵּן יוֹמָא פ"ו:):

תגובה: עוד נפילה לפני 2 שנים, 11 חודשים #141024

תודה אח יקר! חיזקת!

תגובה: עוד נפילה לפני 2 שנים, 11 חודשים #141029

אריה היקר, תודה על השיתוף! ב"ה יש פתרונות וכאן מנסים לשתף אותנו בהם, תנסה להשתמש בכלים שהקב"ה זימן לנו דרך האתר והחברים היקרים שפה, תנצל אותם לשיחות ודיבורים להפג את הבדידות ולמתק את הקושי.

(את ההמשך אני כותב בשבילך אבל גם מאוד בשבילי)
אנחנו אף פעם באמת לא אובדים, רק "כשה אובד", אנחנו רק תועים, יוצאים מן הדרך והקב"ה משתמש בשבט (מקל) שלו כמו רועה נאמן להשיב אותנו לדרך. קצת קשה אבל אם רואים את המכות באור אחר אפשר להתחזק מהם, לראות מהם אותות של הכוונה לדרך נכונה, דרך חדשה (שהיא ישנה). אסור להיות ישנים, ואם ישנים מבחוץ - הלב צריך להיות ער מבפנים. אבל לעולם לא אובדים, תמיד יש השגחה וה' ער לא ינום ולא יישן.

לכל זמן ועת, תפילות זה מפתח אחד, לקחת את החיים בידים זה מפתח שני - איזה מפתח מתאים לאיזה שער, הפנימי או החיצון, אני עדיין לא יודע, אבל אנחנו צריכים לאחוז בשניהם ולהתקדם, לפשפש במעשינו ולשוב להיכן שהרועה מכווין אותנו.

בהצלחה!!

תגובה: עוד נפילה לפני 2 שנים, 10 חודשים #141187

אני יודע מנסיוני, שהחיים האלה הם פרדוקס. התאווה מתעוררת כשאנחנו עצובים, משועממים ובודדים. ואילו כשאנחנו בשמחה ומרגישים טוב, לתאווה יותר קשה להרים ראש, כי הנפש שלנו "מלאה" ופחות זקוקה למילוי המזויף שהתאווה מציעה.
אני אסתכן בלהשמע ברסלבר, אבל בעקבות דברי ההתחזקות של "לכבוד השם", אני רוצה להוסיף - חזק את עצמך בשמחה בכל מה שתוכל ובכל אופן. תיזום פגישה עם חבר, או צא לרוץ כדי להעלות אנדרופינים ולהרגיש טוב עם עצמך, או עצה ידועה ובדוקה - שים מוזיקה של ריקודים שאתה אוהב, ותרקוד ותשתולל. וגם זה פרדוקס, כיצד אדם יקים את עצמו לעשות דברים כייפיים כשהוא למטה וממש לא בא לו? אז התשובה היא שיש בכוחנו להתגבר על יצר הרע (שמושך אותנו לעצבות ולרפיון רוחני), באמצעות כוח של החלטה נחושה. אתה עצוב ולא בא לך? תקום בכל זאת, תרים את עצמך בכוח, תעשה צעד ראשון בלי לחשוב יותר מידי! שים מוזיקה. צא לרקוד. תעשה יוגה. וכו'. לך הפוך על הפוך נגד הכבדות, והשמחה חייבת להגיע.
אחרי שמתנסים במהלך הזה כמה פעמים, שכבת הציניות והכבדות מתחילה להשחק, ומשהו חדש מתחיל להתעורר (האהבה העצמית או יצר הטוב או איך שתרצה לקרוא לזה).

  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.48 שניות

Are you sure?

כן