פוסט פרידה.

מתחיל מהסוף: איפסתי הרגע, השתמשתי כבד.
מתחיל מההתחלה:
כבר למעלה משנה שאני חווה מצב בעייתי בבית. 
בלי לפרט יותר מדי - עברתי תהליך ארוך וקשה, חלקו היה עם תקוות וניצוצות ונראה היה שהכל מתקדם.
אתמול הבנתי שהייתי על "פול גז בניוטרל".
הבנתי שאני עובד לחינם. אין פרטנר בצד השני,
ולמען האמת גם לא היה.
מוזר, אני כותב את זה ולא מרגיש עצב.

ב-24 השעות האחרונות, מבחינה מנטלית, ניסיתי לחשוב חשיבה עצמאית, וגיליתי כמה אני פוחד ממנה, כמה אני חושש ממנה, כמה אני כל הזמן חושש מהתגובה שלה, כמה אני הייתי דפוק שכל הזמן התרפסתי בפניה.
ההתמכרות היא לא הבעיה היחידה שלי בחיים.
יש לי כרגע חיי נישואין פרק א' שהולכים להסתיים.
אני יודע שאני אהיה גרוש נפלא, אני אתן לה מזונות כמה שהיא תרצה, אני אסכים לכל סוג שם הסכם.
היא יודעת את זה גם.
ולכן אני יודע שהיא תהיה הכי אכזרית, הכי רעה, אליה יצטרפו האבא שלה שהוא איש חזק מאוד, וכנראה גם האחים שלה.
היא כנראה תרוקן לי את החיים,
ואני כנראה אצטרך להתחיל מ-0.

במידה ויישאר לי חשק לחיות - אנסה לטפל גם בהתמכרות שלי.
כרגע,
אין לי כוחות לשני הדברים גם יחד.
הלכתי עכשיו לשירותים בלי תאווה, עוררתי את עצמי לתאווה, השתמשתי, הייתה לי בחיים שנה אחת של התמודדות, איני יודע מתי תבוא עוד אחת כזו, אם בכלל.

כן,

יש מצב שאני בוחר כרגע בעיניים פקוחות בדרך שסופה מוות.
אבל זהו, 
זה לא "הקש" ששבר את גב הגמל,
זה קורת בית הבד שכיסחה את הצורה של גב הגמל, שהיה שבור גם ככה.

לכם יש עוד סיכוי, לכם יש עוד כוחות,
תעשו את זה בשבילכם, לא בשביל אף אחד אחר.

שיישרף העולם.

אהבתי אתכם, היה לי כיף להיות פה, לתת ולקבל, בטוב וברע.
עכשיו רע,
ואני צועד בשלווה אל תוך הגיהינום.

אולי להתראות. סביר להניח שלא.
ביי.

לכבוד השם היקר,

גם אני חוויתי קטעים לא פשוטים עם אשתי. אני ממש יכול לדמיין את עצמי כותב פוסט בסגנון הזה.

אני יכול לומר לך שעם עבודת תכנית הצעדים התחוללו גם שינויים מדהימים בזוגיות. אני מתלבט אם לצרף את המשפט הבא, אבל לתועלת הרבים אעשה זאת. ב-NA אומרים: אף אחד לא הבעייה שלי, ואף אחד לא הפתרון שלי. לקח לי המון זמן להבין באמת את הנקודה הזו.

יש מצבים שבהם צריכים להתגרש, אבל אני מציע לך לתת הזדמנות אמיתית לתוכנית לפני זה. בתוכנית ממליצים לא לעשות שם שינוי דרמטי בשנה הראשונה לניקיון, לא להתחיל או לסיים קשר זוגי, לא להחליף מקום עבודה או מגורים וכדו'.

אל תבחר ללכת בשלווה אל הגיהנום כשאפשר ללכת בגן עדן.

אוהב וצריך אותך פה אתנו,
טהרני

ממש מצער לקרוא את שכתבת "לכבוד השם".
ממה שהספקתי לקרוא במסע שלך, אתה אדם מיוחד עם רצון חזק להשתנות.
אני יכול לכתוב על עצמי שאני עובר תהליך כבר מס' שנים וזה לא פשוט ומרגיש שאני חי ונושם ופועל מכוח האינרציה. כל יום אותו הדבר, קשיים ועוד קשיים ועוד קשיים. אבל יש גם הרבה נקודות אור מאת השם אשר מראות לי שהשם איתי ולא עוזב אותי. כל פעם מחדש הוא מזכיר לי שאני פה איתך, אתה לא לבד.
וכך גם ראיתי בפוסטים שלך. השם איתך תמיד גם במצבים שקשה לך נורא. תשתף עם אחרים, תוריד קצת לחץ.
גם אם נראה שיותר נכון יהיה אם תוותרו על הנישואין, אל תוותר על עצמך. גם כאן השם איתך ויהיה איתך תמיד. הוא לא יוותר עליך אף פעם.

עריכה: אני מציע לך קודם לשאול אנשים כאן מה הם עשו במצב שלך, אני בטוח שהיו פה אנשים על סף גירושים שיודעים לספר לך מה עבד להם.

רוביןהוד, אתה בטוח שאתה מתייחס ל-"לכבוד השם" בתגובה שלך?

משתמש1 כתב on 10 מרץ 2022 15:17:

אוי ווי איזה פאדיחה.
טוב אז אם תרצה להתגרש אתה כבר יודע מה אני יכתוב לך.

איש יקר, חיבוק גדול.
שורף לקרוא אותך. בכמה מילים העפת אותי שמונה עשרה שנים חודשיים ואחד עשר ימים.. ככה הייתי. בדיוק. אולי אפילו מעבר. כי הגעתי "להחלמה", כדי לפרק ת'חבילה. מטרה מוצהרת ורשמית. "רק תקחו אותה ממני". "תנו לי כוח להעיף / להסתלק". ואין לך מושג מה היא עברה, מה אני עברתי, מה עברנו אנו ומשפחתינו מאז.. ב"ה היה מי שידע יותר ממני מה נכון לי.

אני לא יודע מה נכון לך. רק מרגיש מבין למילים המדודות שלך צרחה של צער נורא. ייתכן בהחלט שפרידה זה הדבר הנכון לך. לא יודע. לא באמת מבין "במזונות", שווער, גיסים, ואו מכיר את המציאות שלך כדי להציע לך הכוונה.. אני כן מבין ויודע וזוכר (ב"ה טוב), מה שימוש בתאווה עושה למוח.

וזה אולי הדבר האחד שברור לי כמעט בוודאות: ככה, שניה אחרי שימוש "כבד" כמו שקראת לזה, פחות מתאים לקבל החלטה כזו משמעותית. אם יש סיכוי כלשהו, שההחלטה שלך מבוססת על 'האיפוס' כמו שקראת לו, אני ממש מפציר בך, אם הדבר תלוי בך, עצור. מה בוער לך? לאן אצה לך הדרך?

יש מצב שממש כדאי לך לחכות. חודש. 30 יום. בזמן הזה תתמקד בך. תאסוף אותך. תתנקה. תתבהר. גם אם החלטתך לא תשתנה, סביר בהחלט שתהיה שלם יותר אם לא תנקוט במדיניות 'טריקת דלת' מיד אחרי כאב גדול כל כך..

זה מה שאמרו לי והצילו את חיי. וחיי משפחתי. תבורך בכל טוב

לכבוד השם היקר!

איתך בכאב, אבל אנא אל תלך, השיתופים שלך היו תמיד עבורי מוקר השראה חיזוק ועידוד.
אוהב אותך!

אוהבים אותך לכבוד השם היקר
עצוב לקרוא את הקושי הגדול שאתה מתאר,
שולח לך חיבוק וירטואלי מחבר שגם התמודד עם קשיים דומים למה שתיארת.

אינני מכיר ואינני יכול לייעץ לך מה לעשות,
רציתי רק לשתף אותך בכמה נקודות שעזרו לי בהחלמה שלי, ההחלמה שלי התחילה בצורה רצינית הרבה יותר בעקבות פיצוץ רציני עם אשתי, שבא אחרי כמה שנים מאתגרות שהיו לנו מאז שהתחתנו, והליכה לייעוץ זוגי, כפי שכתבתי בפוסט ההכרות שמקושר בחתימה שלי. הייעוץ בחסד ה' עזר לי להבין הרבה דברים שעזרו לי לצאת מהמעגל של תחושת קרבן ואשמה למקום אחר שבנה את הזוגיות שלי בחסדו יתברך, יותר טוב. להלן כמה נקודות שעזרו לי בכך:
1 - לימדו אותי שבקשר זוגי יש בדרך כלל אלמנט של פחד. ריגוש ופחד הם חברים קרובים, וייתכן שזאת הדרך לשמר את הרעננות בקשר זוגי, כל עוד כמובן מדובר בפחד מדרבן ולא משתק.
2 - כשאני מנסה להתרפס/להתחנן/להיות מהנעלבין ולא עולבין וכו' כשהמצב סוער, זה רק גורם לאשתי להרגיש שאני לא מבין אותה, ולכן להגביר את הסערה. צריך לדעת איך להגיב נכון ולשים גבולות מצד אחד, ואיך לפייס כשהרוחות נרגעות מאידך. כשאני מנסה מיד לפייס ולהתנצל תוך כדי שהרוחות סוערות זה רק מגביר את הסערה, בזוגיות שלי לפחות.
3 - אשתי לא מעוניינת להתאכזר אליי. היא מחפשת את הגבר שבי שלפעמים הולך לאיבוד, גם לעצמי. ולפעמים גם היא צריכה הדרכה איך לגרום לגבר שבי להתעורר לחיים, בלי להכריז עליו מלחמה..
4 - התאווה הייתה מפלט עבורי מהרבה מאד קשיים. רק אחרי שהבנתי שאני מחלים בשביל עצמי ורק בשביל עצמי, הצלחתי בחסד ה' להתייצב בהחלמה, וזה השפיעה על כל הקשרים שסביבי עם הזמן, ובמיוחד בקשר הזוגי. מכל הבחינות.
5 - אתה יודע יותר טוב ממני לצטט את רבי נחמן. אני חש הרבה פעמים כשהחיים מנערים אותי, שזאת הדרך הכי טובה של ה' לדחוף אותי קדימה. בדרך כלל אני מתעצבן מאד מזה, ומרשה לעצמי לדבר איתו יתברך על כך ולהתלונן על כך שאני לא מצליח להשתנות ולהתקדם בלי שהוא ייתן לפעמים בעיטה הגונה באחוריי... ומתפלל אליו שיעזור לי לפעם הבאה שלא אצטרך לחוש את החרדה הזאת כדי לזוז ולהתקדם.
6 - לגבי תחושת האין לי יותר כח. מכיר את זה מקרוב. יותר מדאי מקרוב. כשאני מרגיש שאין לי יותר כח, אני מנסה להאמין שאולי לפעמים מה שה' מצפה ממני זה לשחרר ולהרים אליו עיניים עייפות, ולבקש שיטפל בעניינים הללו שאין לי כח להתמודד איתם בכלל. נושם עמוק, ומנסה להרגיע את מחול המחשבות והפחדים שמתרוצצים אצלי בראש, ולהכניס בכח אפשרויות חיוביות שאני מקווה שייקרו. איכשהו זה נותן לי כח. לפעמים.
אלו כמובן נקודות שעלו אצלי בהתמודדות הזוגית והאישית שלי מול עצמי וכל שאר הקשרים שיש בחיי, הכל קשור להכל. והכח בידיים שלי להשתפר לאט לאט. בתפילה לאבינו האוהב בעל הכוחות שישלח לך ולי ולכולנו כוחות ורוגע לשפר את חיינו, וממילא את חיי הסובבים אותנו.
באהבה רבה
'פנימה'