מה אנחנו בכלל?
פסיפס של מולקולות, אנזימים, "עצמות ומח שבעצמות", דם ובשר ותמרות עשן, גושי עפר קרוצי חומר, מוצר עם תוקף מוגבל לכמה עשרות שנים.
ומה שוכן בתוכנו? נפש רוח נשמה חיה יחידה, רצונות כיסופים געגועים השתוקקיויות, מלחמה אינסופית בין מלך זקן וכסיל, עפריות החמריות גס, אש רוח מים עפר - - -
- - - לבין נשמה אלוקית שנחצבה מתחת כסא הכבוד, ילד מסכן וחכם, נפש אלוקית, רצון שברצונות, רעווא דרעווין יחידה ליחדך - -
ובאיזה מרחב אנחנו חיים?
רגע כמימרה. רגע קטון. העבר אין, מה שהיה היה, העתיד עדיין. אנחנו חיים על רצף של רגעים. רגע אחד מצטרף למשנהו ויוצרים רצף ארוף של רגעים. פרזנט פרוגרסיב. הווה מתמשך. עוד הווה ועוד הווה ועוד הווה. וכל רגע בתורו מופיע ברוב תשואות, הנה באתי, חיכיתי להופיע בעולם הזה חמשתלפים שבע מאות שמונים ושתים שנה ועוד כמה חודשים, אני רוצה למצות את עצמי בעולם ולא להופיע סתם, להיות המקסימום של עצמי
ולכל הצירופים האלה אנחנו קוראים חיים, ומנסים לצלוח את החיים האלה בצורה טובה, שנרגיש שמחה, שיהיה לנו טוב, ועוד כל מיני תחושות סובייקטיביות מאוד,
וכל מה שאנחנו לומדים בכל חיינו יכול להתנקז לרגע אחד. רגע אחד ויחיד, טהור וקטן. מולקולת זמן. אטום של הווה. פרודה של חלקיק שניה. הרגע הזה הוא עכשיו. כן כן עכשיו. הרגע הזה שאתה מסתכל או לא. לוחץ על הקישור או לא. משתף חבר או לא. מוסר את כולך לאלוקים אוהב או לא. הרגע הזה הוא אתה. הוא תמצית ההוויה שלך. לא היה אף רגע דומה לו בחייך. לא יהיה אף רגע דומה לו בחייך.
גם אם ארבעתלפים פעם החלטת כן להסתכל, כן להיכנס לאתר האסור ההוא, כן להשתמש, כן להתקשר להיא שאסור לך, כן להפעיל טריגר,
אלה היו ארבעתלפים רגעים נפרדים. הם אינם חתיכה אחת. עזוב את ארבעת אלפים. תיק 4000 קורס. תייצר רגע אחד חדש. שהוא טהור. יהלום. קראט אחד. מה אכפת לך. גרגר אחד של קמח בתור מדבר סהרה. אבל גרגר אחד שהוא טהור שהוא שלך.
והתאווה תצרח, תשתולל, תנסה לשכנע אותך ש"גם אתמול נפלת וגם שלשום ואתה לא יכול עלי" אז מה בכלל מניע אותך לנסות עכשיו שוב, עזוב, תיכנע אליי וזהו.
התשובה היא: אין שום קשר בין רגע אחד למשנהו. זה הסיבה ששעון חול מיוצר עם גרגירי חול. כי בין גרגר לגרגר אין שום קשר. כל גרגר חי בפני עצמו. לכל רגע הזכות להתקיים בפני עצמו. בלי יחס ובלי קשר לרגע שלפניו או לרגע שלאחריו.
אין לי מלחמה עם התאווה לנצח נצחים. יש לי מלחמה רק שניה אחת מול התאווה. כל מה שלמדתי ועברתי בחיים מתנקז לשנייה הזאת. את כל הכוחות שאני מבקש מאבא אני מבקש אותם רק לשניה אחת. רק לרגע אחד. לרגע של החלטה טובה במקום החלטה גרועה.
ואי אפשר לכתוב את כל זה בלי לסיים בדבריו המתוקים הנפלאים המחכימים והמאירים של הנחל נובע מקור חכמה רבינו הקדוש רבי נחמן בן פייגא זצ"ל מברסלב:
הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ (תְּהִלִּים צ"ה)
זֶה כְּלָל גָּדוֹל
בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
שֶׁלּא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו
כִּי אִם
אוֹתוֹ הַיּוֹם
הֵן בְּעֵסֶק פַּרְנָסָה וְהִצְטָרְכוּתוֹ
צָרִיך שֶׁלּא יַחֲשׁב מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ
כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים
וְכֵן בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך
לא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו
כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם
וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה
כִּי כְּשֶׁרוֹצִין לִכָּנֵס בַּעֲבוֹדַת ה
נִדְמֶה לְהָאָדָם
כְּאִלּוּ הוּא מַשָּׂא כָּבֵד
וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִשָּׂא מַשָּׂא כָּבֵד כָּזוֹ
אֲבָל כְּשֶׁיַּחֲשׂב
שֶׁאֵין לוֹ,
רַק אוֹתוֹ הַיּוֹם,
לא יִהְיֶה לוֹ מַשָּׂא כְּלָל
וְגַם
שֶׁלּא יִדְחֶה אֶת עַצְמוֹ
מִיּוֹם לְיוֹם
לֵאמר:
מָחָר אַתְחִיל,
מָחָר אֶתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וּבְכחַ כָּרָאוּי
וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הָעֲבוֹדוֹת
כִּי אֵין לְאָדָם בְּעוֹלָמוֹ
כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם
וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה שֶׁעוֹמֵד בּוֹ
כִּי יוֹם הַמָּחֳרָת
הוּא עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי
הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ,
הַיּוֹם דַּיְקָא,
וְהָבֵן.
