שלום לכולם...
מסתכל על עצמי במראה ולא מבין מה קורה איתי.
יש בי עצבות גדולה מאוד בתקופה האחרונה.
אני לא נקי בכלל. ממש ממש מלוכלך.
מסתכל חופשי ברחוב. אמנות ההצצה שלי למקומות אינטימיים שוברת שיאים.
שותה ברחוב הכל, כולל ניתוח של מה אני רואה וכמה זה מושך אותי וכו'.
התוכנה של החסימה של הטלפון שלי - קיבלה לאחרונה 'שדרוג'... אבל בשניה וחצי פרצתי אותה (בניגוד לבעבר שהיה לוקח כמה דקות כולל כיבוי והדלקה, עכשיו זה ממש בשניה וחצי)
בלי לפרט כמובן איך...
מוצא את עצמי כמו פעם, יושב וצופה וצופה וצופה,
משתמש לפחות פעמיים ביום - לפעמים אפילו 3.
פיזית מרגיש גמור, מרוקן, אין לי כח, אין לי מצב רוח.
תוך כדי התבודדות רואה מישהי פצצה, אומר לקב"ה אתה רואה, כזאת אני רוצה. ככה בלי בושה. כולי גמור ציני מסריח.
הבוקר למשל קמתי בלי שום תאווה בגוף או בנפש אמרתי לעצמי איזה יופי היום לגוף שלי אין כח אז אין מה לסחוט ממנו עוד תאווה.
נראה לכם שזה עזר? נאדה.
צעד מספר 1 זה כל מה שאני יודע כרגע, ובמלוא העוצמה.
הודינו שאנו חסרי אוניםמול התאווה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו
אבדה לי השליטה על החיים. אני 'ככה' קרוב מלהיחשף על ידי אשתי, 'ככה' קרוב מלהישאל על ידי הבוס: מה קרה לאחרונה אתה נעלם לשירותים כל כך הרבה זמן, אני 'ככה' קרוב מלקרוס נפשית.
לא יודע מה לעשות. כותב פה - זה הדבר היחידי שאני יודע ומסוגל לעשות כרגע.
לא מצפה אפילו ליום נקי או משהו כזה. רק קצת אוויר.