די די היקר, (שם חיבה אם תרשה לי
)
לפני 52 יום היתה לי נפילה לאחר 23 יום של נקיון.
אין לי מושג מאיפה היו לי כאלו כוחות...
אבל פשוט קמתי שניה אחר כך והסתכלתי לעצמי בעיניים (במראה- נסה ותהנה...
) ואמרתי לעצמי:
קום עכשיו תתחיל מהתחלה - הרגע.
זה קרה ביום שישי קצת לפני שבת.
במוצאי שבת התגברתי על הבושה ושיתפתי בפעם הראשונה בפורום הנפלא הזה.
חלק מהתגובות שקבלתי דווקא - כמעט הפילו אותי...
יהודים יקרים טענו שאולי אני קצת מרמה את עצמי עם ה"אובר אופטימיות שלי"...
ושלא תחשוב שהם לא צודקים, בדרך כלל...
אבל במקרה הנ"ל היה משהו שונה:
החלטתי לדחות את האבל שלי באיזה יום יומיים... ובאורח פלא זה עבד!
ראוי לציין שפניתי לאבאל'ה שבשמיים בזו הלשון:
אתה יודע כמה היה לי קשה להצליח את ה- 23 יום האלו, אנא אל תתן לי ליפול עכשיו ביאוש, תעזור לי להשאיר את הנפילה הזו חד פעמית,
תעזור לי לצאת מההרגל המגונה הזה שאחרי נפילה אני רגיל כבר "לנצל את הזמן" שאני למטה ולחוות עוד קצת מטעם האיסור...
אני יודע שמגיע לי ליפול עוד פעם - הרי אני הבאתי את עצמי למצב הזה!
אבל תרחם עלי ותתן לי כוח, כי בלי הכוח שתתן לי אני בטוח לא אצליח!
בפורום חלק מהחברים היקרים התיחסו אלי בחשדנות מוצדקת (אפשר לעיין בפוסט "נפלתי אחרי 23 יום")
אבל בתוך תוכי "האמנתי כי אדבר" הרגשתי שהתפילה התקבלה!
והמציאות הוכיחה שהיא התקבלה!
מאז ועד עכשיו אני משתמש המון בכלי של דיבור עם השם ואכן כמה פעמים שהרגשתי "מחנק" דיברתי עם ה' והרגשתי שהוא מחזיק לי יד.
מאחל לך שתצא מהדיכי
ותתחיל להודות לה' על הכל - גם על הנפילה שבטוח נועדה לחזק אותך יותר!
בהצלחה [והמון השתתפות והזדהות.]