..הנה הגיע הרגע.. אתה מרגיש שאתה הולך ליפול.. יודע זאת בוודאות מוחלטת ששום דבר עכשיו לא יעצור אותך
ואז צצות המחשבות 'אתה יודע שזה לא שווה את שנייה של הנאה תמורת חיי נצח אומללים' אך גם משפטים כאלו לא יפילו את התאווה.. תן לי כאן ועכשיו אחרי זה נדבר..
מה אתם עושים במצב כזה? אילו דברים מונעים ממכם ליפול בשניות האחרונות?
אם זו איזו תפילה.. בקשה.. מעשה כלשהו שמרומם אתכם..
שתפוו

אחת השאלות...
במצב כזה קודם כל צריך לצאת מהבית אז להפגש עם חבר או מישהו קרוב לרומם את המצב רוח. גם שיחת טלפון במקרה הזה יכולה לעזור אבל קודם כל להתרחק פיזית מהמקום ששם אתה יודע שאתה הולך ליפול בדר"כ זה לייד המחשב (; 

כשאני במצב הזה - אני לא יכול לעשות שום דבר שיעצור אותי. זה חזק ממני פי אלף. אני חסר אונים מול התאווה ואני יכול להרוס את החיים שלי כשאני רוצה ליפול.

מה שכן, יש כח גדול ממני שיכול להביא אותי לשפיות. זה לא אני ולא קשור אליי. אבל כדי שהוא יעשה את העבודה שלו, אני צריך למסור לו את חיי. אצלי זה עבד 229 פעמים - כל יום "רק להיום".

מצטרף לסוד הכניעה, ומוסיף שדבר ראשון תברח משם, ותגיד לעצמך רק עוד רבע שעה, וברבע שעה הזאת יש לך שני אפשרויות
1. לעשות איזה מעשה חסד שממש לא בא לך לעשות אותו כרגע.
2. להתפלל ולהתחנן לקב"ה ''אני לא מסוגל להתמודד עם זה לבד, רבונו של עולם קח את זה ממני, אני לא מנסה להלחם כי אין לי סיכוי מול התאווה, אנא ממך אבא שבשמים קח את זה ממני''(לא חייב בזה הלשון, זה התוכן)
בהצלחה רבה ומופלגה,
יום נקי ומצלח!!

לימדו אותי שבהחלמה אני מזהה יותר ויותר מוקדם מתי מתחילה ההידרדרות- ועושה פעולות של כניעה.

אני מתכוון לומר שכדאי מלכתחילה לא להגיע למצב כזה- זה אפשרי!

1. לשתף חברים בארועים רגשיים ותאותניים מוקדמים ו"קטנים".
2. לעשות פעולות של החלמה.
3. לשתף את הספונסר במעידות- ולקבל הכוונה.
4. להשתתף בקבוצה.
5. לעשות פעולות הפוכות מהרצון

ועוד...

העיקר- לזכור שאני חסר אונים מול התאוה- כמו שלא 'אנסה' האם אני יכול לעצור משאית דוהרת אלא אני לא מתקרב לאזור- כך גם בתאוה, אני לא יכול מולה, אני בורח משם!

שלום לך משה, מצטרף לכל חברי היקרים, שום דבר אנושי לא ימנע ממני את הנפילה 'בשניות האחרונות', כל פעולות ההחלמה המוצעות לי מתרחשות במקום אחר לחלוטין -  איך לא להגיע לאותן שניות אחרונות...

לימדו אותי להתייחס לתאווה כאל תיק שבתוכו פצצה, משראיתי את החוטים... אטוס משם. ממש כמו מחבל מתאבד שעולה על אוטובוס... זה דורש תרגול, לא לבד, אבל דע לך שזה אפשרי.

נסה לנתק את הפעולות מהמחשבות והרגשות.

לעשות כי כדאי לעשות.
בהצלחה.

שלום משה

בניגוד לכותבים לפני אני דווקא חושב שיש אפשרות לעצירה בשניות שלפני הנפילה. לא בגלל שכך נראה לי באופן תיאורטי אלא בגלל שזה קרה לי מספר פעמים מאז שהתחלתי פה את התהליך.

אני לא יכול להגיד לך מה לעשות במקרה כזה, כי יכול להיות שמה שמועיל לי לא יועיל לך. אני רק יכול לתאר מה שעבר עלי באותם רגעים.

ברגע אחד קלטתי שמה שהולך לקרות עכשיו זו חזרה למצב השנוא והמתועב של הביצה. תיעלתי את כל הכעס/דחיה/רצון-לשיפור למחשבה על כך שאני חייב להמנע מהנפילה, ואז הקלדתי את כתובת האתר הזה. ברגע שכבר הייתי פה הלחץ התחיל להירגע ותוך כדי שאני קורא פוסטים וגם מגיב לחלק הלחץ פשוט התפוגג.

זה קרה לי כמה פעמים וברוך ה' הצלחתי להיחלץ.

אם אתמצת את כל הסיפור, שילוב של רצון להפסיק עם זה ביחד עם כניסה לאתר עשו את העבודה.

את התפילה השארתי לאח"כ, אבל זו כבר הייתה תפילת הודאה על כך שה' חילץ אותי. באותו רגע לא היה בי אפילו כח להתפלל.

אלי, עכשיו אני מבין למה כתבת "יתגבר כארי"...

בכל שנות המחלה שלי עצרתי את עצמי פעמים רבות בערך כמו שתיארת, אך כשכתבתי את הצעד הראשון שלי הבנתי שבמבט רחב יותר לא ניצחתי כלום.

למה הכוונה?
כיון בסיכומו של דבר נפלתי ונפלתי, ובמהלך השנים התדרדרתי עד שלא יכולתי יותר- איזה ערך יש ל"ניצחונות" הללו? לאן הם הביאו אותי?
ויותר מכך, ההכחשה של המחלה נתלתה ב'נצחונות' הללו, לולא הם אולי הייתי מבחין שיש לי בעיה עם התאוה מוקדם יותר.

בספר הגדול הם כותבים- "הפסקנו להלחם במישהו או במשהו- אפילו באלכוהול... נתענין במשקה רק לעיתים רחוקות. אם נתפתה נברח מכך כמו מאש בוערת"
בשבילי הנקודה הזו חשובה מאד, כשחבר מספר לי שהוא חסם את האינטרנט או פעולה דומה, אני מזכיר לא שגם במחלה היינו עושים זאת... לא שזה לא חשוב, אך מי שהוא מכור חייב לזכור שהוא חסר כל כח מול התאוה, ושום פתרון טכני לא יועיל לו- רק עזרתו של אלוקים.

בס"ד

אלי אהבתי את מה שכתבת אני מתחבר להרבה ואני בעד לשלב הכל תפילה חסימות בריחה כניסה לאתר (אומר לי להסתכל את כל מה שאני עושה בשביל להלחם ולמה הכל הבל) בעצם להשתמש בכל האמצעים האפשריים אפשר לקרוא לזה אומנות לחימה משולבת...

בס"ד

עוד דבר לא קטן משה חזק וברוך על פתיחת הדיון החשוב והמועיל הזה עשית דבר נפלא

רק להיום, תודה על המחמאה

כפי ששלום כותב הניצחון מגיע מהשילוב של הכל. אבל א"א בלי התוספת שלך, של הבריחה כמו מאש.

המהלך חמשת החודשים האחרונים אני יכול למנות אולי שלש או ארבע פעמים שזה קרה לי. אם הייתי נכנס לנסיון יותר פעמים ברור לי שלא הייתי מחזיק מעמד. אבל חלק מהעניין זה הבריחה כמו מאש. ולכן גם על מעידה אני עושה חשבון נפש כי זו התקרבות מסוכנת לאש. כ"כ מסוכנת עד שמספר פעמים כמעט נפלתי בגללה.

מאחל לכולנו עוד יום נקי

במחילה אבל אני חושב שלכל נצחון יש ערך גדול וחשוב גם אם הוא לא פוטר את הבעיה.
כל נצחון שעוזר לי לשמור על נקיות יום נוסף הרווחתי יום בחיים וזה לא דבר מבוטל.
אני לא מוכן לוותר על כל הנצחונות הקטנים שהיו לי בחיים אני שומר אותם כאוצר הם בשבילי כמו יהלומים קטנים.
כל אחד מהם עזר לי להבין את עצמי קצת יותר.
ולהגיד שלולא הנצחונות הייתי מבחין יותר מוקדם בבעיה שלי אפשר גם להסתכל על זה בדיוק הפוך. אני הבנתי את עומק הבעיה שלי כשראיתי שכל הנצחונות האלה אפילו הארוכים שבהם בסופו של דבר לא החזיקו מעמד. אם לא היו לי את אותם נצחונות ואותן תקופות נקיון הייתי חושב שלא ניסיתי מספיק. וכך באמת חשבתי עד שעשיתי את כל מה שהיה נראה לי אפשרי מבחינתי וכשראיתי שעדיין לא פטרתי את הבעיה הבנתי שאני זקוק לעזרה.

אני יכול להעיד, שהשבועה עוזרת לי.
לפי יומיים הייתי בנופש, פתאום גיליתי שיש לי אינטרנט בטלפון. (הוא היה מבוטל, לא יודע איך הוא חזר)
בהתחלה גלשתי לאתר הזה, אח"כ לחדשות.
אח"כ בדקתי אם הפלאפון הישן שלי מסוגל להראות סרטים ביוטיוב (הוא מסוגל, אבל רואים מעפן)
בינתיים נהיה מאוחר בלילה, כולם ישנים.
באחד הסרטונים שראיתי הופיעה תמונה לא צנועה. מייד הסתרתי אותה באצבעי והסבתי את ראשי.
אבל מה, זה היה קליף שחוזר על עצמו. (דווקא עם שיר נקי ולא בעייתי).
חיכיתי שהתמונה תחזור, ושוב הסתרתי אותה.
אח"כ נגמר הקליפ, והתחילה מלחמה מה לעשות עכשיו.
ניסיתי עוד כמה קליפים תמימים למראה, אבל הם היו באמת תמימים.
עכשיו זה כבר היה או להפסיק או לפנות למקומות חשוכים יותר.
אז, בזכרי שהשבועה שלי תחייב אותי ללכת להתפלל בכותל, ואני בכלל בטיול בצפון. וזו טרחה גדולה, ואיך אסביר לכולם..
החלטתי להפסיק וללכת לישון.
תרמה לעניין גם השותפות שלי בקבוצת ה90 יום של 'מכורים זמניים' והידיעה שכולם יצטרכו לתרום או ללמוד בגללי, ושאני אצטרך לספר לכולם.

שמחתי לקרוא שגם הקבוצה שלנו תרמה להתגברות שלך. חשבתי שאין לקבוצה שלנו הרבה משמעות. הוכחת לי ההיפך. אני ברשותך אעתיק את דבריך לשרשור של הקבוצה. אגב שלחתי לך הודעה באישי. קראת?