נכון, הגדרת ההתמכרות שלי היא בשטח האפור. יתכן ומה שאני רואה כרגע כעזרה עבורי, לא יעבוד למכורים אחרים. אני כותב כרגע בעיקר בשביל עצמי, על הדרך, מי שזה מתאים לו שיהיה לו לבריאות.
אני אימצתי כרגע תפישה השקפתית המבוססת על המאמר בראש השרשור, ומנסה להפנים את זה לתוך חיי.
ואתמול שוב זה קרה, עם פתיל קצר של עומס משימות מסוים, התפרצתי על אחותי. כמובן שהרגשתי מאד רע עם זה במהלך הלילה והבוקר. גם זה פגם אופי שמשתלט עלי לפעמים (לשמחתי, לעיתים יותר רחוקות מבעבר, ועם מודעות גבוהה יותר לפגמיי).
גם בזה אני ינסה לעשות את עבודותי המוטלת עלי, לעבד את המודעות הקשורה להתפרצויות כעס.
אני טיפוס שיודע לקחת שליטה על דברים מורכבים משפחתיים ואחרים ולנהל אותם בתבונה, אך אני מתרגז בקלות כשמנסים להתערב לי בהחלטות או לבקר אותם. גם אם זה לא ממש נובע מאגו, אלא בעיקר מחוסר סבלנות לעבוד אצל מישהו אחר, או להתחיל לנמק את עצמי ולהצטדק.
ואיפה פה הבעיה? איפה מהות הפגם? נכון, תאמרו, חוסר סבלנות.
אבל זה יותר עמוק, זה תפישת שליטה אובססיבית.
זה מצוין לקחת אחריות מורכבת ולנהל אותה, אבל עדיף שזה יהיה על בסיס תפישה של "התנדבות" ולא של "בעלות", כי בעלים יש רק אחד, אלוקים.
טוב, אחשוב גם על זה....
הופ..ושכחתי לגמרי לעדכן, כי המוח שלי מפזם כל הזמן, נשים, נשים, נשים.
אשתדל בעזרת השם להעסיק את עצמי ולהסיח דעת מהתאווה.
