בת קול שמעתי היום
לא הכל זה בת, נורא ואיום
הכל זה רק נסיונות
ממקור של כוונות טובות

הסחת הדעת זה מקצוע
כל אחד את זה יודע
להתעסק יותר עם החיים
מאשר לחפש כייף חיים

כבר קבע הנשר הגדול
מחשבת עריות קולעת גול
למי שליבו פנוי מהחכמה
זקוק לתחליף של תאווה 

פרשת בראשית

המתח בין המינים
זה המשחק של החיים
דברים טובים
ולפעמים קצת רעים

מתח בריא
זה קשר טרי
שמתחיל בנישואין
עד מאה ועשרים

מתח חולה
כשהכל גואה
שמתחיל במחלה
עד להחלמה

שלא עשני אשה
מול "כרצונו" עשה
זקן ופאות
מול פאות ושמלות

לא טוב היות הגבר לבדו
עשה לו עזר כנגדו
זכה, עזרה נפלאה
בעמק הבכא, עלול לצאת משוגע

הרי אני כבן שבעים שנה
ולפעמים מתנהג כמו ילד בן שנה
אז עם המוצץ והטיטול
היום עם פנטזיה ובילבול

אז רציתי אמא.. מא
היום רוצה בננה.. ננה
אז שוכב וחולם על התקרה
היום חולם על התאווה

מתי אגדל, אהיה כבר נער
אפסיק להיות כזה בער
מתי אהפך לגדול
בלי לחפש כל הזמן אקמול

אולי תעשו לי סעודת מצווה
אשב בראש כחתן המילה
אקבל מתנות וספרים
ואתחיל להתנהג כמו הגדולים

אז מה אם זאת הגברת
מעבירה לך צמרמורת
תאמין לי, לא תמות
חכה שיעברו כמה דקות

אתה לא יכול בלי זה?
ואייך אתה יכול עם זה?
שיישאר מאחור
ברח לתוך החור

פעם חשבת שלא תשרוד
בלי הסוכריה מהדוד
אחר כך הרגשת מתעלף
בלי לראות את העטלף

נו, ומה קרה?
נשברה הקערה?
כמה דפיקות לב
ופתאום עבר הכאב

אותו דבר עם התאווה
או התמונה של הבחורה
שתה כוס תה עם חלב
ופתאום יברח לו הגנב

אוי, כמה קשה לי לוותר
על רפרוף קל ביותר
בקטלוג תמונות 
של שמלות חרדיות

בלי לאונן
לא מדאי להתבונן
אפילו בלי פנים
רק את הבגדים היפים

זה פטיש בלי הסבר
שמאד ממכר
בכל זאת מנגן לי על המצפון
שלא יפגע לי בטוב הצפון

כל הכבוד על הכנות 

כל אחד והניסיונות שלו,

בעז"ה תצליח 

שמואל גלבוע כתב on 26 אוק' 2022 12:33:

עזוב כבוד, זה לא העניין
כנות, זה לפעמים מסכנות
אני רק קורא לילד בשמו
על אף שאני מכירו מאז הולדתו

אנשים נולדו עם שריטות
אצל אחד כל היום קללות
אצל השני זה זלילות
ואצלי זה מסביב ל..בנות

נמשיך לחיות עם השריטה
בלי לאכול את הגלידה
נמשיך להתפלל
שלא נתבלבל

נכון אבל עדיין לא כל אחד כותב את השריטות שלו 

ולא כל אחד מודע לסריטות שלו 

אצלינו תמיד רותח
תמיד תחושה של מתח
משהו רוצה להתפרק
טרם יתפוצץ

לשפוך מים קרים
את הרתיחה קצת ירדים
כל הפנטזיה תתנפץ
והשטן הוא זה שיתפוצץ

כנגד ארבעה בנים דברה תורה:
כן רוצה, לא רוצה, קצת רוצה, קצת לא רוצה
כן נקי, לא נקי, קצת נקי, קצת לא נקי
כן פוזל, לא פוזל, קצת פוזל, קצת לא פוזל
כן מאונן, לא מאונן, קצת מאונן, קצת לא מאונן
כן מכור, לא מכור, קצת מכור, קצת לא מכור
כן חסום, לא חסום, קצת חסום, קצת לא חסום
כן חולה, לא חולה, קצת חולה, קצת לא חולה
כן סוטה, לא סוטה, קצת סוטה, קצת לא סוטה
כן צעדים, לא צעדים, קצת צעדים, קצת לא צעדים
כן כנה, לא כנה, קצת כנה, קצת לא כנה
כן חסר אונים, לא חסר אונים, קצת חסר אונים, קצת לא חסר אונים
כן מאמין, לא מאמין, קצת מאמין, קצת לא מאמין
כן מחלים, לא מחלים, קצת מחלים, קצת לא מחלים
כן נפלתי, לא נפלתי, קצת נפלתי, קצת לא נפלתי
על כולם נאמר "הבן יקיר לי אפרים ילד שעשועים".

לפעמים אני מרגיש קצת אחשוורוש
מחשבות נשים לי בראש
בהקבץ כל בתולה לרחובה של עיר
אותי זה מעיר

אתבונן על יופייה וזיווה
הודה והדרה
ואשכח כי כל היופי בעולם זו בבואה
של יופי השכינה הקדושה

הו אם רק הייתי רואה את הנעלם
הייתי עוזב כל יופי שבעולם
מחבק את השכינה בלבד
קרבת אלוקים ולא בדד

אבל שאור שבעיסה
כמו מסטיק בלעיסה
שוב מוציא בלון החוצה
ומתנפץ וחוזר חלילה

לפחות את נאה וחסודה
אל תתמלאי בגאווה
ההוד וההדר לחי העולמים
נתן לך כמה נצנוצים

כנראה שיופי אותי משגע
למשהו בילדות אני מתגעגע
כך אומר הפסיכולוג
כשאני מנהל עימו דיאלוג

ומה נעשה שלנשים יש יופי מיוחד
הכל אצלן כל כך חד
את האשה ברא אלוקים מהצלע
ומאז היא בשבילי צעצוע

ואז אני חושב, האם זו התכלית?
להעביר את הזמן כך לריק
אז אלוקים נתן לך ניסיון
אתה יכול לעמוד בו ללא ביזיון

הלוואי וכולן היו מ"כת השאלים"
או לפחות כמו בימי התנאים
אבל גם אז היה יצר הרע
הוא לא מוגבל לתקופה

חיים רק פעם אחת
עם שליחות שעושה למעלה נחת
נתפוש עוד קצת אוויר
את ההר נעלה כמו סוס אביר

בבית הקברות כולם ישכבו
 התאוות בסוף יסתיימו
לא יופי ולא משיכה
רק לה' המלוכה

זו תחושה שתמיד מלווה אותי כשאני מדבר על התאווה, ועל כלל המגרעות שלי. מתלבט אם זה דבר נכון. אולי יש משהו שאני מפספס. דבר שמוריד אותי בגלל ה'כנות' הזו, שלפעמים יכולה להיות אובססיבית, פוגעת ופוגענית.

מעניין. אני תוהה לעצמי, האם יש כאן בעצם רעיון או עצה להתמודדות?

יהודה מ כתב on 30 אוק' 2022 14:33:

מילה בסלע. אפ' בשניים. העתקתי לעצמי.