בעקבות התכתבות באישי עם חבר בפורום, על הנושא האם אפשר גם בשיטות ה"קלאסיות" של מוסר וכו'. יצאו דברים מאוד מעניינים, ואני רוצה לשתף את כולם:

"שלום לך איש יקר, איני מכירך, אני לא יודע מה תחום התאווה בו שקעת, ומהו הזמן שהנך נקי, ולכן אסייג את דברי מראש ואומר שיתכן ואני לא מדבר לעניין בקשר אליך (זו הסיבה שסייגתי את דברי באשכול הכללי) 
אולם מתוך מה שאתה כותב עולה שיתכן ואתה עדיין מבולבל 'מהחטא' הנורא שאתה חוטא, מכך שאתה מנסה בכח לחזור בתשובה, עד שאתה אומר, שמי שמספר, שרק לאחר ההתרסקות שלו הוא הגיע להבנה שהוא כבר לא יכול, הינו מקובע עד כדי שחלילה הינו מחטיא את הרבים...

אתה כותב בחתימתך: שאתה אוהב את ה', את אשתך ולכן בשבילם... צר לי אחי, יש לי נסיון של שמונה וחצי שנים בעסק הזה. לא ראיתי אחד שהצליח להפסיק להשתמש בשביל אשתו. רק מי שסבל ברמה שהסבל שלו הפך להיות בלתי נסבל, הצליח לאמץ עקרונות רוחניים שהשאירו אותו נקי.

שוב, איני יודע מי אתה ומהי בעייתך, אם אתה מכור, אם אתה מנסה להפסיק ולא מצליח כדאי לך להתחיל לעשות זאת למענך. לא משנה כמה אתה אוהב את אשתך, המחלה שלנו, וזאת מחלה - איך אפשר להגדיר אחרת את מה שאיש רציני משכיל עושה? שברגע של חוסר שפיות מוכן להשליך את כל עתידו בשביל כלום? - מחלת ההתמכרות הזו לא תתן לך להתנקות בגלל אשתך, היא יותר חזקה ממך, ממנה, מכל דבר אנושי. היא תפריד ביניכם.

צר לי על הדוגריות שלי, אני לא מדבר עליך אני מדבר על מחלת ההתמכרות. מדובר בכח הרסני שאין שני לו.
אם מעניין אותך לשמוע הלאה אמשיך. סליחה שהארכתי.
בהצלחה"

בעקבות כך שיניתי את החתימה שלי, והוא שלח לי בעקבות כך:

"בוקר טוב,יפה לך השינוי הקל והמשמעותי בחתימה, תבורך בהמשך יום מחלים."

אחר כך שלחתי לו:

"קשה לזרוק גאוה ועצמיות בבת אחת. עוד יותר קשה לזרוק את הגאוה של המחשבה שאין לי בעיות של גאוה.
להודות שאני מכור זה קשה.
אבל כשאני תופס שאם אשתי לא בבית 90% שאני אמצא את עצמי מול האינטרנט (המוגן) ואחפש דרכים לראות (ותמיד יש פרצה) גועל נפש,
או שכל דבר שאני רואה מתרגם לי בעיניים למיניות,
או שכשיש לי מחשבות בתחום - זה עניין של זמן, כמה ימים מקסימום שאני אאונן,
שחזרתי בתשובה אלף פעמים ובכל זאת אני נופל,
שאני יכול לחזור בתשובה באמת 10 פעמים באותו שבוע כי כל פעם אני נופל שוב אחרי כמה שעות,
אז אני מכור.
פתאום יותר קל לי.
אחרי ההודאה הזאת אני יכול יותר להכנע, להבין ש"אילולי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו".
עדיין אני חושב שיש גורמים ויש סיבות.
בין הגורמים שגרמו לי לרצות להשתנות ולצאת מזה זה אהבת ה' ואהבת אשתי.
הסיבה שבגללה בעז"ה אמשיך להשתנות וה' יעזור לי - היא כי אני לא שולט בחיים שלי, רק הזבל המגעיל הזה שולט בו.
עוררת אותי למחשבה - ובעקבות זה השינוי בחתימה.
אשריך!"

הבנתי פתאום בבהירות שאין שום דרך להתקדם לבד. רק אם נשליך את עצמנו לגמרי על ה' - נצליח! אבל כמה שזה קשה, לזרוק את מיליוני הטונות של הגאווה והכבוד והעצמיות שצברנו במשך השנים, הגאוה שבמחשבה שאני יכול לבד, הכבוד שהיה לי לשחק אותה שולט במצב, העצמיות שבמחשבה שהכל תלוי בי.
פתאום לתפוס שאני קטן, עלה נידף, שלא יכול להחזיק את עצמו לבד (עובדה שעשר שנים לא הצלחתי, ואפילו לא עצרתי להודות ולהבחין בכך), ואני חייב את הקב"ה. רק איתו אצליח.

קשה - אבל זו מתנה עצומה.

ה'! אני זורק את עצמי מהצוק הגבוה שבניתי בלי מצנח - אבל אני יודע שאתה מחכה לי ותתפוס אותי למטה!

איזה יופי. אשריכם. ההחלמה לימדה אותי שהצוק 'הגבוה הזה' הוא פרי דמיונות מחלתי.
חזק ואמץ בכניעתך.