ראשית דברי אומר, שמה שאכתוב כאן כפי הנראה לא קשור לרוב חברי הפורום וקבוצות 12 הצעדים, הצועדים בגאון בדרך ההחלמה "לפי הספר". הם כנראה לא התמודדו עם העניין ברמת קושי ממוצעת ומעלה, אשרי חלקם, עבורם כנראה יהיה עדיף לדלג על פוסט זה, ולהתעסק עם דברים ראויים ומועילים יותר. אני גם לא בטוח שזה יעשה להם לגמרי טוב. (אם בכל זאת הם יחליטו לקרא את מה שאכתוב, אבקשם נאמנה לא להלין עלי, הודעתי מראש שזה אינו עבורם) אבל כפי הנראה ישנם כמה בודדים ממש כמוני, שמה לעשות "הסתבכו" קצת בדרך. עבורם אולי יהיה פרץ התחושות שלקמן לתועלת.

כניסתי האישית למושגי ודרך 12 הצעדים הייתה בסערה של ממש. ברגע שניצוץ התכנית פגש את פתיל ליבי פרצה תבערה של ממש. הריגוש היה כל כך נפלא שהייתי תקופה די ארוכה במין "הארה" גדולה. זה נגע בי במקום הכי רגיש ופנימי, ושאב אותי כסופת צקלון לתוכו. הוקסמתי ממש. כבר כתבתי בעבר שמן הסתם זו החוויה הגדולה ביותר שפגשתי אי פעם בחיי.

המפגשים הטלפוניים הראשונים יחד עם ההצלחה להפסיק את צריכת התאווה, היו חלום של ממש. העקרונות והאישיות היו אצלי למשהו אחד. יסלח לי זלמן-סוד היקר לי מאוד, אבל באופן אישי היה באדם הזה שאותו הכרתי דרך שפורפרת הטלפון (למען האמת והגילוי הנאות, אינני מכירו עדיין ואינני יודע עד לרגע זה ממש מיהו) משהו בלתי נתפס, כמו נביא וחוזה שהגיע יחד עם  בשורת גאולה הפרטית  שנגלתה לי ישר מפי הקב"ה. אינני ולא הייתי אף פעם מישהו הנסחף אחר רעיונות ואישיות. נהפוך הוא, סבלתי בעבר ואני סובל עדיין מחוש ביקורתיות מזעזע שלא נותן לי באמת לסגוד לשום אדם. אבל כאן היה איזה כוח עליון בלתי נשלט של התרגשות מוחלטת.

אני זוכר שנסעתי כברת ארץ, במיוחד כדי לקנות את ה"ספר הגדול" החזקתי אותו בחרדת קדש אמתית ולגמתי ממנו בהנאה צרופה ובשקיקה. שעות ישבתי עליו ולא הרפיתי, עד שעשיתי סיום עליו בעיון. העתקתי את "הספר הלבן" וקראתי אותו בנשימה עצורה, כל מילה בספר הייתה עבורי כמו מנשר אלוקי, גם כשלא הבנתי נכוחה משהו התעמקתי שוב ושוב עד שהצלחתי להבין את מהלך הסוגיה... אני לא כותב זאת בציניות. אני חושב באמת ובתמים שיש בספרים אלה משהו חזק כל כך כמעט בכל מלה. מה שנכון נכון.

לאט לאט משהו בתוכי התמכר לדרך, אני משתמש במילה התמכרות לא בתור דימוי ואנאלוגיה אלה בהקשר אמתי לחלוטין. אם התמכרות היא חוסר יכולת להפסיק דבר ותופעות הנובעות מ"סבילות" אכן אלו היו תחושותי. חשתי ואני עדיין חש כי באם אעזוב את הרעיון והדרך אני עלול (יש שיאמרו בוודאי) להתרסק. אני חייב כל יום את החיבור הטלפוני באופן זה או אחר לקבוצה או לחברים, גם כשמסיבות מסויימות אני נאלץ להשתתף בקבוצה הטלפונית בצורה פסיבית, הקושי הכרוך בכך הוא בלתי ניתן לתיאור.(אני נכנע גם מולו)  כשקצת יורד המינון האינטלקטואלי בראש אני חייב לצרוך עוד חומר קריאה הקשור לעניין וכן על זו הדרך.

לא הייתי אף פעם "איש ממסד" תמיד השתדלתי בכל האמצעים לא להיות מחובר באמת למשהו שיחייב אותי, כשזה התחיל לקרות מדי פעם, הייתי מהר מאוד "מפעיל וינקרים" ונעלם באלגנטיות. אני יודע שיש שיאמרו שזו בעיה, ייתכן מאוד. כבר די הרבה זמן שלמדתי להודות בבעיותי. ייתכן מאוד גם שיש קשר בין כך לדברי הבאים.

בזמן האחרון בעקבות כמה שיחות ודברים נוספים, התחלתי לחוש מצוקה, שנובעת מהתחושה של התלות אותה אני מפתח בתכנית. אתנבא לרגע ואכתוב לכם את המשפט אותו אתם מסננים מפיכם כעת, "עדיף תלות בתכנית מתלות בתאווה"  גם אם לא אמרתם את זה עכשיו, תסכימו איתי שזה די מתבקש. אז נכון, יש בזה הרבה מן הצדק, ובעצם צדק גמור. כי הרי אין משהו שלא כדאי לעשותו כדי לצאת מהתאווה. 

אבל כאדם "רציונאלי" בדרך כלל, אני חש שלא בנח עם כך שנוצרת לה מערכת תלותית לא פשוטה. נכון להיום עדיין לא אזרתי את הנכונות להתקדם לקראת היחשפות כמו רוב החברים כאן, שחלקם משתתף בקבוצות חיות, וחלקם נפגש עם אחרים. יש בי פחד גדול מכך ש"המזוודה השחורה" שלי עם הקודים והכפתורים להפעלת נשק ההשמדה האישי שלי, יהיו בידי אנשים אחרים. הרי בסופו של דבר כולנו בני אדם, ובתור שכאלו האם לא ייתכן מצב בו אהיה תלותי בידי מי שיודע עלי הכל? אנחנו אומרים שידע מעולם לא היה כח, זה מובן. אך האם ידע איננו כח מבחינה זו שהוא יכול לגרום ל"מאזן אימה" סמוי, לכניעה טוטלית ואבדן אישיות, בפני מי שאכנע אליו במסגרת התכנית?

מבין השיטין אני מצליח להבין כי המערכת ההדדית בין החברים הוותיקים בתכניות SA היא תלותית במידה זו או אחרת. ספונסים וספונסרים קשורים בקשר שהוא מעבר לייעוץ והכוונה. הקשר הוא תלותי במידה רבה,(תלוי הרבה באישיותו של הספונסי והספונסר) האם ספונסר חזק מדי באישיותו אינו יכול לגרום ל"שיתוק אישיות" עבור ספונסי שהוא בעל תכונות עדינות יותר ו"מרצות"? אני מבין כי בכדי להתמודד עם התאווה צריך לפעמים לתת ולקבל הוראות ברורות ובלתי מתפשרות, שלולי כך התאווה הערמומית יכולה להיכנס בכוח כמו שרק היא יודעת. אבל האם לא ייתכנו אנשים שאישיותם נפגעת במישרים או בעקיפין בשל מערכת תלותית זו היכולה מן הסתם לפגוע ביחסים בתחומי חיים שונים ומגוונים אם יש קשר קרוב ביום יום בין הספונסר לספונסי. למדתי כבר שלא תמיד התחושות כפי שאנו מתארים אותן לעצמנו גם אם נדמה לנו שהם כנות באמת, הם אכן התחושות האמיתיות שאנו מרגישים.

התלות שבפחד יכולה להיווצר גם בתת מודע כאשר מן הסתם אי אפשר לעשות "אחורה פנה" בסוג של מערכות כאלו לאחר שכבר חשפת על עצמך יותר מכל מה שיש לך עוד לומר. אני מניח גם שיהיה מימד רב של כניעה וריצוי בכל צומת חיים בהם ייפגשו אפילו סתם שותפים לקבוצות SA, לא יכולה להיות באמת ביניהם מערכת "משוחררת" של יחסי עבודה חברות וכדומה עם צל כה כבד של שותפות גורל וסוד. אולי בין חברי קבוצה זה פחות בעייתי, אבל במערכת של ספונסר וספונסי זה הרי כמעט בלתי אפשרי. 

כמו שכתבתי בתחילה ייתכן שכל ה"תיאוריות" שאני מפריח כאן אינן נכונות כלל ועיקר, אבל כיוון שאני עדיין לא נמצא במקום ההוא אני מעלה את הדברים בכדי לשמוע על תובנות בנושא ממי שצועד כבר בדרך הרבה יותר זמן, זה מעניין אותי מאד ולא רק לשם התעניינות...

מדהים. לא פחות. אח יקר לדרך, לפני שאתייחס לתוכן המאמר המיוחד שלך, ארצה לכתוב לך שאתה מוכיח בכתיבתך את מה שנכתב בספר הלבן, בעמ' 53 - 'חשיפת החולשות שלנו עוזרת לנו להזדהות עם אחרים'... אתה כותב בפגיעות רבה. נגעת בי ועוררת אצלי חויות בלתי נשכחות.

בשולי דברים: אין מכור שאינו תלותי, מהות ההתמכרות הינה תלות, תלות בתאווה. אני איש תלותי, סבלתי מרורות מתלות קשה בתחילת דרכי ואכמ"ל. בספר הגדול בעמ' 81 למטה: 'יש להטביע (המילה המדוייקת שאמורה הייתה להיות היא לצרוב - Burn) במודעות של כל אדם שהוא יכול להחלים מבלי כל קשר לאדם אחר. התנאי היחידי הוא שיבטח באלוקים וינקה את ביתו'.

אין לי תלות בספונסר שלי. התלות היחידה שלי היא בכח העליון. עברתי מספר ספונסרים. אם התלות שלי היתה בהם ממזמן הייתי משומש עד העצם. ובהזדמנות ארחיב.

ומכאן לגוף המאמר: 'תלות' בתוכנית - זה המטרה המוצהרת של הצעדים: נעביר לך את התלות בתאווה אל תלות בארגז כלים רוחניים שיחברו אותך אל כח עליון שיטיב עמך. יש ספר נהדר בשם 12&12 של A.A. - שתים עשרה הצעדים ושתיים עשרה המסורות, אני מציע לך לנסוע את אותה כברת ארץ ולקנות את הספר הזה במקום בו קנית את הספר הגדול, אין לי מושג היכן זה אני פשוט מסיק שמי שמכר לך אותו מכיר גם אותו - שם ישנה התייחסות מפורשת למה שהעלית כאן.

לא אצטט לך את כל הספר (המלצתי, קנה אותו, זוכר?) הדברים שם בנויים לתפארת, הצעד השלישי עמ' 26, משפט המחץ של מי שאינו מוכן למסור את חייו הוא - 'מה יהא עלי? אני אהיה כמו החור בכעך!' ובהמשך:  ככל שאנו מוכנים להיות תלויים בכח עליון, כך הופכים אנו לעצמאיים יותר ויותר. לכן התלות כפי שהיא נהוגה ב A.A. אינה אלא אמצעי לפיתוח עצמאות רוחנית'.

ולסיום בעמ' 28: ...'אך עד כה לא הניבה התלות בקבוצת A.A. או בכח עליון, תוצאות שליליות כלשהן'.

הספונסר שלי לימד אותי שספונסר טוב, הוא מי שמצביע כל הזמן למעלה...

מקווה שהועלתי.

בהצלחה.

וואי וואי, איזה משובח. האמת שבאתי לכתוב "מדהים", אבל כאשר לחצתי על כפתור "הגב" קיבלתי אזהרה שנשלחה הודעה חדשה ואז ראיתי שאסירותודה כבר השתמש במילה הזאת לתיאור הדברים הנפלאים שלך.

אספר לך מעט מהעובר עליי.

היום שוחחתי עם חבר בתכנית ולאחר שיחה ארוכה הפטרתי בלי משים: "לך לישון מוקדם היום" וניתקתי את הטלפון. מיד קלטתי ששגיתי. הספונסר שלי החדיר לי חזק שאני לא אומר לאף אחד מה לעשות, ובודאי שלא מתייחס למה שלא שאלו אותי. החבר לא שאל אותי מתי ללכת לישון אז זה לא ענין שלי לומר לו. זכיתי והיה בי את היכולת להתקשר, להודות בטעות ולהתנצל על כך שלקחתי לעצמי משהו שאינו שלי.

יתירה מכך, היו לי פעמים לא מעטות בהן עמדתי מול הספונסר שלי לא כספונסיי אלא כעמית, ואפילו בדברים מסויימים עמדתי מולו כחבר בהיררכיה גבוהה יותר, ולא היה לי אפילו היסוס קל להשתמש במקומי כדי לומר את הדבר הנכון. העובדה שהוא הספונסר שלי ולא הנסיון, נותנת לו רק את המקום בתור ספונסר אך ברור שהוא לא שולט בי.

יש לי ספונסיי שאומר לי מידי פעם "אם תאמר לי לעשות כך וכך - אעשה". אני תמיד מגיב אותו דבר: לעולם לא אומר לך מה לעשות, כל שאני יכול לעשות הוא לספר לך מה אני עושה במצב כשלך, ולעתים נדירות לקחת לעצמי את החירות להציע פעולה זו או אחרת.

לסיכום, כאשר הדברים נעשים בדרך הנכונה - הם נעשים נכון. כולם כמובן טועים וזה כולל בראש ובראשונה אותי, אבל גם טעות שגורמת לתלות היא הזדמנות לצמיחה במקום לנסיגה.

יש ספר נהדר בשם 12&12 של A.A. - שתים עשרה הצעדים ושתיים עשרה המסורות, אני מציע לך לנסוע את אותה כברת ארץ ולקנות את הספר הזה במקום בו קנית את הספר הגדול, אין לי מושג היכן זה אני פשוט מסיק שמי שמכר לך אותו מכיר גם אותו - שם ישנה התייחסות מפורשת למה שהעלית כאן.

אני הצעתי לאדם יסודו כבר בהלוית הרב אלישיב, להשאיר לו את הספר באיזשהוא תיבת דואר של המוסד אי שם בעיר הגדולה,
הצעתי בעינה עומדת,
לגופם של דברים... פעם אחרת
ועמכם הסליחה
מוטי

אדם יסודו היקר,
כהרגלך, העמקת והפלאת בכתיבתך.
אספר לך רק על עצמי. לצערי, אני הייתי חותם על כל מילה שכתבת. גם לי זה קשה אבל אני יודע שזה בא אצלי מאנוכיות וצורך בשליטה.
אני לא חש בכלל שהספונסר שלי שולט עלי או קושי עם הקבוצה. אני כן חש שאני מכריח את עצמי למסור את כל חיי לקב"ה. האמת, זה קשה לי. תפסתי את עצמי אפילו פעם אחת נאנח לעצמי מתוך תחושה של "אוף, גם על זה אני צריך להתפלל. אני באמצע לשמוע חדשות..." (אוי, כמה אני מתבייש לכתוב את זה).
לדבר עם ה' כל הזמן זה לא קל. זה טוב. זה נעים לי ואני לאט לאט מרגיש יותר ויותר טוב עם זה. אני רואה את האור שלו. האמת היא, שיש לו כנראה הרבה חוש הומור כי אני שם לב איך בכל כך הרבה פינות שתמיד ניסיתי לשלוט עליהן אני עכשיו מרפה מהן בפחד ותוך שניה הוא מסדר לי את העיניינים. מדהים. אם תרצה כמה סיפורי חסידים עסיסים, יש לי כבר. (רק אל תשלח לי קויטלאך).
בהצלחה!

'תלות' - לדעתי זה דבר מסוכן וחולה בעיקר למכור, התלות היחידה שהיא בריאה וטובה - זה תלות באלוהים...