היי לך nbym.
קודם כל אענה לך על מה שהבנת מדברי, שהאשה היא "כיסוי"... וכלי סיפוק לצורך המיני...
בוא ואתן לך קצת רקע של בן אדם נשוי,
בהתחלה אולי זה נראה שזוגיות בהתחלה היא בשיא עוצמתה וגם ההנאות הם בשיא עוצמתם,
אך לאחר שעוברת תקופה, לפתע אתה קולט שאתה בעצם רק בהתחלה, והקשר שלכם רק הולך וגדל, והזוגיות וההנאה הולכים ומתרבים, ואז נופל לך האסימון שבעצם עיקר ההנאה מהקשר המיני הוא הקשר האישי והרגשי שלכם
ולא משנה כמה אשתך תיהיה יפה ומושכת עבורך, אם נגיד תריבו קצת לא יהיה לך קמצוץ של משיכה אליה
באותו זמן/תקופה, ולהפך אם הקשר הרגשי שלכם יהיה בפריחה ושגשוג שום גורם חיצוני לא יעלה או יוריד בחלק של המשיכה המינית, (ואל תקח את זה למקומות קיצוניים, כי אני מדבר אל דברים שהם בגדר הנורמה)
ולאחר שאתה קולט את זה אתה מרגיש שאת כל המילוי שלך ביחסים בינכם אתה לא מקבל מהאקט המיני, אלא מהחיבור הרגשי העמוק מאין כמותו והדבר הזה ממלא את צורך האדם במיניות בצורה המושלמת והממוקדת ביותר,
אחרי שהסברתי את זה אוכל לחזור למה שהבנת מדברי (בקטע טוב, לא בציניות או תוקפנות...)
אישה היא לא כלי ולא כיסוי, אישה זה עולם שלם של חיבור רגשי אין סוף, ואם לא יהיה את החיבור הרגשי האמיתי והמושלם, לא יהיו גם שאר הדברים, לא יהיה כיסוי ולא יהיה כלי...
מה שהתכוונתי בתיאורים שלי לא היה אלא להסביר את כוחו של הגבר הנשוי לאשה, מול ההתמודדויות עם הבעיות הקשות,
וכלל וכלל לא, את מהות הקשר, בין בעל ואשה,
לגבי שנתיים אחרי ועשר שנים אחרי אני חושב שאתה כבר יודע את התשובה...
ולגבי הימים האסורים זה אומנם מאתגר, אבל כשזה אם מטרה ותכלית להגיע ליום המיוחל ולתקופה המיוחלת (השבועיים המותרים) אז זה לא התמודדות של דחיית דחפים אלא התמודדות של ציפיה והמתנה לרגע שמעבר לפינה, מה גם שבאמצעות שיחה קרובה עם האישה וכל מיני פעולות של קרוב (ע"פ ההלכה) אפשר לפצות הרבה מאוד על החסרון של האקט המיני המוחלט ואתה תוכל להבין אותי במיוחד אחרי הקטע הראשון שכתבתי לך