אני מכור לתאווה ונקי בחסדי ה' יתברך כבר 25 יום!
אם תשאלו אותי איך אני עושה את זה, אחרי כ"כ הרבה שנים של נפילות מדי יום, מקסימום מדי שבוע?
אין לי שום הסבר הגיוני על זה! שנים ארוכות ניסיתי את כל האפשרויות, כל סוגי המלחמה, כל הפטנטים, בשורה התחתונה שום דבר לא עזר! הייתי נופל פעם אחר פעם.
היום, אחרי שהכרתי את האתר החשוב הזה, ובמיוחד את תוכנית 12 הצעדים, התחלתי את צעדים 1.2.3 ומאז כשהתאווה מתחילה אני פשוט מוסר אותה לה', לא נלחם, ובשורה התחתונה, כמה שזה נשמע הזוי, הדבר עובד!!
עד כאן הכל טוב ויפה.

רק שבימים אלו מציקה לי בעיה רצינית.
קשה לי להגדיר את זה, אבל אנסה.
חסר לי משהו!
אני מרגיש חור גדול בחיים שלא מילאתי אותו! היה לי פעם פורנו ואוננות בשפע, והם מילאו לי את החסר, כל פעם שהייתי לבד, או שסתם מרגיש ריקנות היה לי לאן לברוח.
היום אני מרגיש חור גדול שלא מתמלא, אני מנסה לצאת מעצמי, לעזור, לשתף, וכו' אבל בשורה התחתונה חסר לי משהו! לא יודע מה אבל הוא חסר לי!!!
אין לי כ"כ מילים לתאר את זה, מי שמכיר את זה, בוודאי יודע על מה מדובר.
בבקשה אם תוכלו לעזור לי בזה. כי הריקנות הזאת לפעמים מוציאה אותי מדעתי!...
ישר כח!

משה היקר! אני חושב שהגעת לנקודה מאוד חשובה בהחלמה שלך. החור הזה היה קיים כל הזמן אלא שברחנו מההתמודדות איתו. וכאשר אנחנו מפסיקים לברוח אנחנו פתאום רואים אותו פנים אל פנים ואז אנחנו צריכים להתחיל לטפל בו.
אני חושב שאפשר להאריך בנושא הזה הרבה. אני לא מכיר אותך אבל אכתוב לך בקצרה את מה שעזר לי אישית אולי זה יוכל לעזור גם לך.
כיהודי שומר תורה ומצוות תמיד קיימתי מצוות, למדתי תורה וכו' אלא שלא מצאתי בזה סיפוק. וכאשר הפסקתי לברוח וניסיתי לטפל בעצמי הבנתי שיש כאן משהו שדורש טיפול.
במקום להוסיף עוד מצוות, עוד לימוד, דברים חדשים... פשוט השתדלתי לתת תוכן למה שעשיתי כבר. לברכות, להנחת תפילן, ללבישת הטלית, לתפילה, ללימוד הפשוט, למעשי החסד הרבים שאני ממילא עושה, קודם כל עם הסובבים אותי.
איך עושים את זה? בעיקר על ידי התבוננות. על ידי מחשבה על כל דבר שאתה עושה להלחם נגד המצות אנשים מלומדה. על ידי לימוד פרטי המצוות היומיומיות. אם זה דקדוקי ההלכה ואם זה החלק הרעיוני. על ידי התבוננות בברכות ובתפילות. לחשוב על זה שאני מדבר עם השם וגם לחשוב מה אני אומר לו.
כפי שאמרתי יש כן הרבה להאריך אך רק הצגתי את הרעיון. אם תרצה אשמח להרחיב.

שלום  למשה. אשריך. זכית במתנה גדולה. מהנסיון שלי זה אחד התסמינים הברורים של תחילת הדרך. התאווה לא ממומשת ונוצר חור -  הספונסר שלי לימד אותי, שהדרך היא להפוך את זה, שים לב למלא את החור ב רוח, אותן אותיות בחילופי מקום..

עד שמתרגלים למלא את החור ברוח, כדאי לעשות כמה דברים נוספים: לדוגמא, הליכות - ספורט, הגוף מייצר אנדרופינים שמרגיעים את המערכת שלנו. לאכול שוקולד. מאותו סיבה. ולמצוא תעסוקה. לקרוא לכתוב, לסדר ארגזים ישנים, לצבוע חדר...

בקיצור לתעל את האנרגיות לכיוון חיובי. אל תעשה את זה לבד. תמצא מישהו מדריך - ספונסר - אדם  שיכוון אותך הלאה. למרות האתגר בתקופת הזמן הראשונה, בהמשך  יהיה יותר קל. מנסיון.

בסבלנות ובהצלחה.

משה שלום, אתה בטח זוכר את הימים הלא רחוקים האלו בהם טענת שהתאווה איננה בריחה והיא רק מפריעה לך, כעת אתה כותב דברים אחרים - וזה סימן גדול להתקדמות והתחלת הצעידה.

בנוסף לדברים של אסירותודה בענין ספורט וכיוצא בזה, אני מרגיש שנתינה אמיתית ממלאת מאוד (פרדוקס מעניין), ונתינת עזרה בנושא התאווה למכורים נוספים - ממלאת אף יותר. יש המון הזדמנויות היכן לתת לחברים חולים, צריך רק רצון.

בהצלחה חבר

כנוע ואסיר תודה, ישר כח על העצות המועילות, בעז"ה אשתדל ליישם אותם.

סוד הכניעה, אני תמיד הבנתי שהתאווה היא סוג של מילוי ריקנות שנוצר בלב, שכשמרגישים אותו בורחים אל התאווה.
אם זה בלילה לבד, או בשירותים לבד, או סתם בבוקרו של יום שקמים מאוחר ואין כח לקום מהמיטה והתאווה מתחילה לפעול.
מה שאני עד היום לא מבין זה, איך התאווה קשורה לטינות, פחדים, וכו'?
כמובן שהשאלה הזאת לא מפריעה לי במילוי של הצעדים, כי כמו שכתבתי פעם אני רואה אנשים שזה עוזר להם, אז גם לי זה יעזור, וכבר עוזר ב"ה, ככה שלא משנה כ"כ האם מבינים איך זה עובד או לא. יחד עם זאת אני אישית עוד לא הבנתי את הקשר.

שלום משה
הדבר היפה בעבודת הצעדים, זה שזה עובד אם עובדים אותם גם בלי להבין,
ואדרבה נסיון להבין יותר מידי רק מפריע לעבודה,
הידיעה אינה מועלת, כי ב"הבנתא דליבא תליא מילתא".
בכל אופן הטינות והפחדים הינם הביטוי העיקרי של המחלה הרוחנית שלנו,
הם שורש הצורך לברוח מהתמודדות, הם היוצרים את החלל שנואש להתמלאות.
לכן בתוכנית אנו עושים טיפול שורש, ומטפלים לא רק התופעות הלוואי של המחלה...
בברכה
מוטי