עד לפני כמה שנים הייתי נכנס למקווה ומרגיש חוויה רוחנית מיוחדת. היום אני ממש לא שם. פשוט נכנס, נהנה מהמים או משהו כזה, ויוצא.
מה אתם עושים? מה אומרים/מתפללים? אם יש למישהו קישור לאיזו תפילה מחברת אז יעזור מאוד

אם תגיע עם רצון להתנקות ולנקות את נפשך ונשמתך
+ תפילה לפני שאתה נכנס שהקב"ה יטהר את ליבך, ושתשמור על העיניים במקווה ותצא משם קדוש יותר משנכנסת
וכן, בשעה שאתה בתוך המים, תחשוב על הקב"ה, שאתה רוצה להיות דבוק בו ולעבוד אותו, שיהיה מרוצה ממך, וכו'

אתה תרגיש משהו !

אשמח שתעדכן

תודה איש יקר!

אכפת לך להרחיב קצת על עניין שמירת העיניים? רציתי להתייחס לזה, אבל לא הייתי בטוח שאצליח להסביר את עצמי/ שיבינו אותי... 

גבראנונימי כתב on 14 מאי 2024 20:09:

לא נראה לי שמישהו יצליח להסביר את הקושי שאתה חש, יותר מאשר אתה בעצמך.
ולחשש שלך שלא יבינו אותך, אל תחשוש, כאן מבינים ומכילים את כל אחד.
חזק ואמץ

דבר ראשון כמה שמתבגרים הרגשות כהים ובלי קשר לכלום
שנית איני יודע מה סדר יום שלך כדי להבין מאיפה אתה אמור לשאוב את הרגשות שלך
לדוגמא בערב יו''כ אתה ודאי תרגיש יותר כלומר צריך סדר יום רוחני כדי שיגיעו תחושות רוחניות
ובכל זאת לסיכום עצם העובדה שאתה מבקש רגשות הרי אתה על הדרך הנכונה ואתה בעז''ה תמצא אותם

sparklingviper45 היקר, מזדהה עם כל מילה שלך. אני יכול להעיד על עצמי שעם כל הקדושה שיש במקוה, ישנם אילוצים שגורמים לכך שהמקום קצת מסוכן.
חבר אמר לי פעם אמרה בשם אחד מן הצדיקים, מקוה הוא לא מצוה. אבל מה שמקוה יכול לעשות לאדם אין מצוה שיכולה לעשות זאת. 
אנכי הקטן, לא מוכן לגמרי לקבל את הדברים. אם מקוה במתכונתו המצויה כיום [מטעמי תקציב המקום הוא ציבורי ולא פרטני] גורם לאדם מחשבות שלא עוזבות אותו לאחר מכן, אז ממש לא כדאי ללכת.
כמובן שיש הרבה מה לדון בזה. אבל המשפט שכתבת "ושתשמור על העיניים במקווה ותצא משם קדוש יותר משנכנסת", אומר המון המון.
ולך, גבראנונימי, אומר את דעתי. אם אתה מרגיש שאתה בשליטה אמיתית, תהיה שלם עם עצמך. אתה בסדר. רבבות אנשים עושים את זה מדי יום כשאחוזים ניכרים מהם עושים זאת בצורה בריאה ונקייה. אל תחשוש שאתה חי באופוריה דמיונית. אם אתה לא מרגיש כך, כדאי לבדוק לעומק.
אם תעצור לפני הכניסה ל-10 שניות ותתכנן את הפעולות הטכניות שאתה אמור לבצע בלי להתעכב ביניהן, [בלי לגרוע מההכנה הרוחנית כנל], אמור להיות לך הרבה יותר קל.
המון איחולי הצלחה, אח יקר!

הי

כתבת מאוד יפה
אני מזדהה. תוכל להרחיב ולשתף מהחוויה האישית שלך?

השאלה שלי היא קצת יותר מרוכבת. אני אמנם מבוגר, בן 30 (רווק), אבל הביקור במקווה יכול להיות מתיש לפעמים.
אני חושב שעל אף שטבילה במקווה לא מחייבת כוונה, אני מתקשה לשמור על נחת מה שמאוד מבאס. המון אנשים שעוברים וזזים, אנשים שפשוט באים לבלות (יושבים במים ובוהים, מדברים ביניהם) מחשבה גם על הנראות החיצונית שלי, ואולי תחושה של חולשה- האם יש לי גדול? האם אני שעיר מדי? וכו'...

ולגבי שמירת העיניים, זו נקודה חשובה! כי מצד אחד אני אומר לעצמי למה לי להסתכל? מגיע, מתקלח, טובל, יוצא.
אבל בפועל, אני לא שומר על העיניים בהכרח. ולא ממקום רע. זה פשוט מן חוסר תשומת לב או לחץ. מסתכל מי נכנס ואם מכיר (יכול להיות מביך), תחושה שאני צריך לדעת מה יש לאחרים למטה ולראות שהם "לא מנצחים אותי", סתם סקרנות או אינטואיטיביות ("אל תחשבו על פיל סגול", חשבתם על פיל סגול?) ועוד מן כאלו.

אז אמרת יפה, ואנסה לאמץ- להיות יותר מתוכנן- לאיפה להכנס, מה עושה וכמה זמן.

ובכל זאת, אשמח לשיתוף שלכם-
1. מתפללים/קוראים תפילה כלשהי לפני כן? אם כן, מה? אשמח להפניות.
2. חווים קשיים דומים או שאני מוזר? ברור שזה יושב על סוגיות עמוקות יותר, ובכל זאת.
3. מה אפשר לעשות כדי להפוך את החוויה ליותר מכוונת ונעימה, פחות מקווצת ומתוחה.
4. אם תוכל להבהיר את המשפט- "מחשבות שלא עוזבות אותו לאחר מכן". מה הכוונה?
5. "אל תחשוש שאתה חי באופוריה דמיונית. אם אתה לא מרגיש כך, כדאי לבדוק לעומק." - כנ"ל. מרגיש לי משפט חזק ועמוק. ביחס למה אתה אומר אופוריה דמיונית? לבדוק לעומק מאיזו בחינה ואיך?

אח יקר ואהוב!
דבר ראשון חשוב לי להדגיש שאני עסוק כבר מס' שעות במחשבתי בשאלתך.
כיון שחלק מהנושא רגיש, לא רציתי לענות ב'שלוף'.
אנסה להתייחס בקצרה לשאלותיך.

1. מתפללים/קוראים תפילה כלשהי לפני כן? אם כן, מה? אשמח להפניות.
לא מכיר, אבל תחשוב על המנגינה שאתה הכי מתחבר אליה למילים 'מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקבה מטהר את ישראל'. 
2. חווים קשיים דומים או שאני מוזר? ברור שזה יושב על סוגיות עמוקות יותר, ובכל זאת.
כנראה יש איזשהו רגש או הנחה קדומה שמניעה את הדחף הזה. האם אתה מוזר? לא. האם כולם כמוך? גם לא. ישנו אחוז מסוים מהאוכלוסיה שעסוק בזה וכנראה גם מי שאינו ירא שמים מוטרד מזה. 
3. מה אפשר לעשות כדי להפוך את החוויה ליותר מכוונת ונעימה, פחות מקווצת ומתוחה.
לדעתי, אתה ענית בעצמך על השאלה. האופן שבו אנחנו נפגשים עם המקווה רק ברובד החיצוני שלו בלי להבין את מה שהמקווה עושה לנו, יוצר את ההתכווצות והמתח.
4. אם תוכל להבהיר את המשפט- "מחשבות שלא עוזבות אותו לאחר מכן". מה הכוונה?
אם אחד הולך ורואה מישהו מוכר במקווה, ולאחר מכן התמונה מענגת אותו, יש בעיה. קיימת תופעה יותר בעייתית [לדעתי], שהבנאדם רואה מישהו מחכה איתו בתור של הגלגלת, וכבר עסוק בדמיונו בתמונה שהוא הולך לראות. וכשהוא רואה, זה בא אחרי תכנון. אז מה עושים? לא יודע. זו שאלה קשה מדי בשבילי. אולי לפתור תשבץ סודוקו הדורש ריכוז. בא נראה מה חברים נוספים אומרים.
5. "אל תחשוש שאתה חי באופוריה דמיונית. אם אתה לא מרגיש כך, כדאי לבדוק לעומק." - כנ"ל. מרגיש לי משפט חזק ועמוק. ביחס למה אתה אומר אופוריה דמיונית? לבדוק לעומק מאיזו בחינה ואיך?
בודאי ראית בעיתונים או במדיה אחרת תחקירים, כתבות, מאמרים וכו' למיניהם. ברובם, אתה יכול לשים לב שהמטרה סומנה מראש על ידי הכותב, וכל הראיות מובאות לאותו הכיוון. וכל הראיות הנגדיות מושתקות באופן מסתורי.
וכאן חשוב להבין, שאדם יכול לרמות את החברים, את אשתו, את ההורים. אבל יש מישהו שהוא לא יכול לרמות. המישהו הזה זה הוא עצמו. אדם יכול לעשות פעולה שמשרתת יצרים אפלים במסווה חיובי ובזה לשכנע אחרים. בשלב מסוים הוא מאמין לסיפורים שהוא עצמו יצר. ועל זה כתבתי שיתכן ואתה חושש על עצמך שאתה חי בדמיון כזה על הטבילה. ודעתי היא, שאם אתה מרגיש טוב, כנראה שזה באמת טוב. 
אבל--- אם אתה לא מרגיש עם זה טוב, יש כאן משהו שטעון בדיקה.
אגב, ישנם נושאים שלא כל כך כדאי להעלות לדיון ציבורי. גם תחת שם אנונימי. אם יש לך שאלה ספציפית אלי, יתכן שעדיף לכתוב במייל. [הכתובת בחתימת ההודעות שלי]
אסאך הצלחה און גרויס'ן שטייגען מיט אסאך ריינקייט