שלום לכולם, 
יש לי שאלה מנסיונכם, אפשר באמת לקיים שמירת העיניים? שהרי (לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם) כשהלב/הראש חושב על תחת של בחורה (סליחה שאני ישיר מדי) העיניים שלך ימצאו את מה שהלב שלך מבקש לראות גם ברחוב בבני ברק על מישהי שהולכת עם חצאית צמודה, שלא נדבר על ערים חילוניות.....

שווה להילחם את המלחמה הזאת בכלל של לסגור את העיניים, להסית מבט, ללכת לצד השני של המדרכה וכו' וכו' או להילחם על לעבור את היום הזה נקי מאו''פ?

הי חבר.
א. אפשרי בהחלט, ואסביר את דבריי. ב. בכל מקרה, כאשר אתה נותן ביטוי לתאווה, כמו שנתת במה שכתבת ואף אמרת שאתה ישיר מדי, אז כשנותנים ביטוי בפה או במחשבה, זה פועל עוד על המוח, הנפש והגוף, וזה מגביר את מעגל התאווה וההתאוות, ובוודאי כשאתה מדבר ככה זה יכול לעורר זאת אצל אחרים. אז דבר ראשון ממליץ לך לשמצור על שפה נקיה, עם כל הקושי שבדבר, הן בפה והן במחשבות, כמה שפחות לתת ביטוי לתאווה שלא במקומה המתאים. אחרת, אתה רק מתאווה עוד ועוד ומתרגל לכך. ג. שווה בהחלט להילחם. אתה גם יכול. המראות שאנו רואים מצטברים אצלינו בנפש ובגוף, ואם תשמור כשאתה לא מתאווה, אז ממילא תתאווה פחות. כל מראה מצטבר ובסוף זה מעורר את התאווה. וכשאתה במצב שבו אתה מחפש  את המראות האסורים- עדיין שווה להילחם. קודם כל כי זה מחזק את שרירי דחיית הסיפוקים שלך, וכשאתה מחזק אותם עכשיו, אפילו טיפה, יהיה לך יותר קל אחר כך לטווח ארוך להחזיק מעמד בניסיונות יותר גדולים. אני הבנתי על עצמי שזה נכון בכללי בכל התאוות, גם באוכל - אם אתן לעצמי כל מה שאני מתאווה אליו, גם אם זה דברים שמותרים, אז לא אוכל לעצור את עצמי כשיבואו אחר כך הדברים האסורים. צריך לתרגל כמה שיותר (בתחום הנורמליות כמובן) את מידת האיפוק והשליטה העצמית, ולא רק כשזה מגיע לתאוות נשים. ולכן כל שכן ששוה להילחם כדי לא להסתכל. דבר נוסף הוא שאם לא תשמור את עצמך מלהסתכל, הסיכוי שלך להגיע לאו"פ יהיה גדול הרבה יותר. 
ד. אבל הדבר הכי חשוב - זה להבין על מה המלחמה. אם אני חושב שהמלחמה היא אם להסתכל או לא - אז פיספסתי, כי בעצם מה שאני מתעסק בו הוא הנושא של התאווה. והעיסוק רק מגדיל את זה. לכן עם זה שלא להסתכל, חשוב לדעת גם לא לעשות מזה עניין גדול בנפש, לא לעורר הרבה עניין ורגשות על זה. קרה שראית או הסתכלת? אל תתרגש יותר מדי. מצד שני, זה ממש לא היתר להסתכל. ההסתכלות היא מזיקה. אבל מה שגם מזיק זה לעשות מזה עניין. אז יחד עם השמירה ההדוקה על צמך שלא להסתכל, אל תעשה מזה עניין.
אז צריך להבין שהמלחמה פה היא לא על אם הסתכלתי או לא, אלאאם עשיתי את הדבר הנכון והגדול שיכולתי לעשות באותו רגע. למשל: אני נוסע באוטובוס, אני יכול לחשוב כל הזמן אם אני מסתכל או לא מתסכל - אבל בסוף - פיפסתי את העניין -הייתי יכול לעשות ברגע הזה דבר הרבה יותר חשוב מאשר ההתלבטות או העיסוק בהסתכלות או באי ההתסכלות. למשל: יכולתי לקרוא איזה ספר או ללמוד תורה באותו זמן. ההפסד הגדול הוא לא ההסתכלות - אלא העיסוק בנושא הזה, שהוא באמת די משעמם ולא כל כך מועיל לעולם להתעסק בו מעבר למה שצריך. באותו זמן של התעסקות - אתה יכול לעשות בעולם הרבה דברים מועילים וחשובים פי כמה. וזה המלחמה - האם התעסקת בדבר הנכון או לא.
ושוב, אם אתה מרשה לעמך ליפול קצת, אז כנראה שגם תיפול הרבה. לכן שווה לילחם, וכאמור.
בהצלחה גדולה
אתה יכול, תאמין בעצמך
ותאמין שיש לך את הכוחות, ותתחיל לעבוד על הנושא הזה של השליטה העצמית הרבה לפני שזה מגיע לאו"פ, כאמור.
ה' איתך גיבור