מה נשמע צדיקים?
יצא לי לחשוב היום על מה שמטריד אותי ואני מאמין גם את הרבה מכאן, זה המחשבה על כמה עוד נילחם, עכשיו כל החיים נחייה ככה? כמה פעמים אני יסובב את הראש בחנות או בקניון? כמה פעמים אני יוריד את העניים בהאובייקט המושך הזה?
ואז עשיתי חישוב מה יקרה אם אני יפול בדחף וירפה מלהלחם מה יקרה? וזאת המסקנה אני יהיה מבואס/דיכאון/חוסר ביטחון עצמי/דימוי עצמי נמוך/מנותק חברתית/אני אגיע ל…/ואולי לא תהייה לי חו׳ אשה..
אז להילחם ולהתמודד עם קשיים שבסופו של דבר יביאו אותך אל החופש. ואל האור. וללמוד על עצמך הרבה דברים על הדרך.
ולהתקדם בהמון תחומים(זה מה שב״ה ורק בזכותו קרה לי). זה עדיף לי.
במילים אחרות: אני תמיד יהיה עם התמודדות כל שהיא ולכאורה לא רגוע, אז לפחות שנהיה בהתקדמות ועם הפנים לכיוון מעלה.
כמובן שאני בידיעה שאנו מכורים וזה בשעת מעשה לא ממש עוזר אבל כן כדאי להתבונן בזה.
אגב אני כותב את זה אחרי סוף שבוע קשה מאוד עם הרבה דחפים שהבעירו בי את הלב…
וב״ה הצלחתי בחסדי ה׳ לצאת מזה ואז חשבתי על מה שכתבתי.
עכ״פ מקווה שהועלתי ושבוע טוב לכולם!
