מה השגתי בתהליך עד היום:מבחינת ידע על עצמי והכוחות שלי אז למדתי על עצמי שאני מאוד נחוש כי אני אני כאן וחט מתייאשלמדתי שאני מצליח להיות עם רצפים של כמה ימים בלי בלי שזה יטריד אותי יותר מידילמדתי שפיתחתי נטייה לבריחהלמדתי שהנפש זקוקה לטיפול וזמן התייחסות ממוקד וזה בסיס לכל התקדמות שלנו ובמיוחד בעניין האופלמדתי שחשוב השפה ןהביטויים שמשתמשים בהם סביב הנושאלמדתי את הפער בין הדמיון לפנטזיה בן איך שאני חושב בתכלס על נשים וביןאיך שהן על המרקעלמדתי שיש לי נטייה קלה חהיכנס לסחרור ואובססיותלמדלי שכשאר אני בעשייה אני עף גבוהלמדתי שהבעיה נובעת אצלי הרבה משעמום ותחושת חוסר מיצוי.למדתי שאני חלש יותר כשאני עייף.הטריגרים הכי בעייתים אצלי הם העייפות חוסר המיצוי והעשייה ההרגל והסקרנות (מיצצנות)למדתי שאני "לא מצליח" לוותר לעצמי.כלים: באופן כללי מדיטציות מיינפולנס ושינה מכונה מביאים אותי למוד מאוד מאוזן ורגוע.ביחס לדחף אז העצירה וההסחת דחף לבנתיים זה הכלי הכי חזק שגיליתי. כלומר העצירה ןהחידוד שבאמת אני לא רוצה! ואני לא מקבל מהדבר הזה שום דבר ושזה גועל נפש חולני.מה שעוזר לי לעכב הרבה פעמים נפילות זה האמונה בעצמי וביכולת לדמיין ולרצות עתיד טוב יותר והנחישות לנצח בסוף זה הכלי שהכ שלבנתיים הבנתי שהוא הבסיס למנוע שרשרת נפילות אני אומר לעצמי "אני לא מתייאש! אני נחוש לנצח! אני אצליח!"מה שהכי מחזק אצלי את חופש הרצון זה הרצוןן והמחשבה על האפשרות המושגת של עציד טוב יותר ונקי מאופ . ההבנה שאין חי באמת מה לחפש שם וזה לא באמת עונה על שום דבר וזה גם לא באמת מענג.אין לי עדיין הרבה סביבת התייחסות לבעיהאבל שיח וקשר טוב עם חברים מאוד מחיים ועוזרים לי להיות עם אנרגיה חיובית .המקומות והזמנים הכי קשים אצלי היו בצבא שיש תחושת חוסר אונים וחוסר מיצוי ועייפות וחוסר סדר וכמובן גם לחץ וכו . בבית בכללי כשיורד המתח באופן כללי ובתוך הבית השירותים הם המקום הכי בעייתי להיגרר חהרגל במיוחד עם פלאפון שכן אין סכנת היתפסות וזה פרטי וכל הסיבות הידועות.שירותים בכל מקום
