סצנה ראשונה:
מסך חשוך, שומעים רעשים ברקע.
אור מרחוק, אור של מחשב.
מתקרבים לאור- .
הרעשים נשמעות כאלה של מאמץ, ושל בריחה- של אדם לחוץ ומפוחד שמנסה לברוח אבל גם של אדם מרוגש.
הרעשים מתגברים וכבר אפשר לראות מה יש במסך- אתר מצלמות.
ויש שם בחדר אדם שמשתמש
נופל שבור ועייף על המיטה.
האדם סוגר את המסך של המחשב ונרדם.
חושך.
סצנה שנייה:
קול צורם של שעון מעורר. האדם קם מהמיטה, מתקלח, מצחצח שיניים.
מבט מרוחק ומבולבל, קר ואטום.
יוצא מהבית, אוטובוס, רכבת, רעש ברחוב.
נכנס למשרד, שלום שלום לחברים, הולך לתא שלו.
כל הדרך רואים שהוא מנותק מהסביבה, טרוד באיזה עולם משלו.
מקליד במחשב. הולך להכין קפה. אחת מהעובדות מנסה לדבר איתו- הוא לא מצליח להסתכל לה בעיניים, נבוך, מסמיק, עונה תשובות קצרות וסוגרות. היא ממשיכה הלאה.
חבר ותיק מגיע אליו מאחורה, מרים אותו ומכריח אותו לצאת מהבועה שלו.
"אאה אריק" מדבר ביובש "מה שלומך?"
אריק חייכן, מלא חיים.
"מה קורה שמוליק? כבר לא רואים אותך, לא שומעים אותך... לאיפה נעלמת לנו? מה קרה לך?"
"לא כלום," משפיל/מסיט מבט "מתרכז בעבודה"
"בסוף היום אנחנו הולכים לבר, תבוא"
"נראה".
חוזר לתא שלו. מקליד. כמו רובוט.
כל האווירה היא שהוא פשוט עושה, עם ריקנות מבפנים.
סצנה שלישית:
שמוליק חוזר הביתה, נופל על המיטה כמו שהוא.
מצלמה מלמעלה מתמקדת בפנים שלו, דמעות זולגות לו מהעיניים.
שמוליק מדבר לעצמו.
"למה? למה אני? למה אני ממשיך לעשות את זה? למה?"
דמעות.
"למה אני דפוק? למה אני שבור? למה אני תמיד חוזר לאותה נקודה? למהההה?!"
מתיישב בכעס וזורק את התיק שלו על הקיר.
הולך למטבח ומוציא סכין, מחזיק מול הלב.
"אני יכול לגמור את זה עכשיו, אני יכול פשוט לגמור את זה. למה שאני אמשיך? למה?"
נשבר, בוכה, מפיל את הסכין על הרצפה.
חוזר, כולו שבור וכאוב, למיטה, נשכב, דמעות.
נרדם.
סצנה רביעית:
מושון משתמש באמצע הלילה, רואים כעס עצמי ובושה על הפנים שלו, ויוצא לרחוב.
חושך- יש רק אור מפנסי הרחוב, מושון לבד ברחוב הריק והארוך.
מתחיל ללכת. מבט אטום כאבן.
מתגנב הביתה מהחלון- נכנס למיטה ליד אשתו, בלי שהיא שמה לב.
מצלמה מתמקדת באשתו- עיניים פתוחות, היא שמה לב.
סצנה חמישית:
שעון מעורר. מושון קם ומתקלח, שמוליק קם ומתקלח. מתארגנים.
מושון יוצא מהחדר מאורגן ו"בורח" מהבית בלי להביט באשתו שפשוט מסתכלת עליו עצובה. שמוליק יוצא לסלון של הבית ויושב על הספה למשך כמה זמן, רואים צער על הפנים שלו.
סצנה שישית:
פלשבק אחורה. מושון ושמוליק ילדים (16). שניהם שמחים, שניהם צוחקים, שניהם זורמים.
משחקים כדורגל בהפסקה. מוסרים אחד לשני. מוסרים לאריק. אחרי המשחק כולם קונים ארטיק בקיוסק ומסתובבים ברחוב. עושים צחוקים ושטויות.
סצנה שביעית
אריק בארוחת ערב עם המשפחה בבית.
עם אשתו.
"איך היה בעבודה אריק?"
אריק מספר לה על איזה פאדיחה שקרתה לאחד החבר'ה בעבודה והם צוחקים.
הילדים מספרים חוויות מהבית ספר, ארוחה שמחה.
אחרי הארוחה אריק ואשתו מפנים את הכלים.
"את יודעת, אני מאוד דואג לשמוליק. אני לא יודע בדיוק ממתי אבל אני מרגיש שהוא התרחק ממני, מכולם. הוא כל היום מסתובב בעבודה עם פרצוף אבן ולא מדבר עם אף אחד".
"אני יודעת חיימי, אני יודעת".
סצנה שמינית
שמוליק אריק ומושון הולכים במסדרון של הבית ספר, הבריון הרגיל מציק להם קצת. הם ממשיכים הלאה.
אחרי הבית ספר הם רוכבים על האופניים.
סצנה עשירית
שמוליק חוזר מהעבודה. מתיישב מול המחשב נייד. מתלבט. פותח אותו ונכנס שוב למצלמות.
המצלמה זזה הצידה, חושך, שמוליק שוכב מכורבל במיטה.
בוקר, שעון מעורר. שמוליק בעבודה. אריק נכנס לו לתא- "שמוליקס, היום אנחנו יוצאים, לא אכפת לי מה".
אחרי העבודה הם הולכים לבאולינג.
שמוליק שקט כל המשחק, רק זורק את הכדורים.
נגמר הערב- כל אחד חוזר לרכב שלו.
שמוליק בא בלי רכב.
סצנה 12
מושון ואשתו יושבים אחד מול השני. מושון עם המבט לרצפה כולו מסמיק.
"אז... מה רצית להגיד? אמרת שזה חשוב"
"כן..." מושון מכחכח בגרונו "רציתי להתוודות בפנייך, אני הולך לזונות" מבט של אדם שמחכה לקבל מכה.
"אני יודעת, שמתי לב"
מושון מופתע.
"אני רוצה להפסיק, באמת, אני כלכך מנסה" מציץ אל אשתו, "אני פשוט לא מצליח" מושון נשבר ומתחיל לבכות.
"מושון, אהובי, אנחנו ביחד. חשבתי על זה, חשבתי על לעזוב אותך, להתגרש" העיניים של אשתו מתמלאות בדמעות "אבל ראיתי עליך סימני חרטה, ובושה, והחלטתי לחכות שתתוודה, ונעבוד על זה ביחד".
"תודה תודה" מושון נושם קצת, עדיין עם דמעות בעיניים.
סצנה 13
שמוליק ודליה מגיעים לבית של שמוליק.
"טוב, הגענו" אומרת דליה.
"כן, תודה על הטרמפ".
שניהם רוצים להגיד משהו נוסף, להמשיך את השיחה, אבל אין להם מה לומר, לא מדברים על הפיל ברכב.
שמוליק יוצא מהרכב ונכנס לדירה.
דליה מפילה את הראש אחורה על המשענת באכזבה ומניחה יד על המצח, מותשת.
שמוליק נכנס לדירה. מליט ראשו בידיו, נופל על המיטה בתסכול ושוכב כך בשקט, שקט שמשדר כאב עמוק.
סצנה 14
אריק ודנה חוזרים הביתה, הילדים ישנים.
משלמים לבייביסיטר והיא הולכת.
נכנסים למיטה. מדברים על מה שהיה להם במהלך היום.
"פגשתי את שיר, זוכר אותה?"
"כן, מה איתה היום?"
"היא מדריכת גלישה"
"וואלה"
"כן, היא עדיין סנובית אבל"
"את עדיין כועסת עליה אאה?"
"כן..."
"את יודעת שכנראה שיש לה קשיים משלה שבגללם היא מתנהגת ככה?"
"אני יודעת, אבל אני לא חושבת על זה, כמו כל האנשים הרגילים..."
אריק מצחקק.
"זה מה שאני אוהבת בך, אתה תמיד רואה את הטוב בכולם..."
סצנה 16
שמוליק מתעורר במיטה עם דמעות בעיניים.
מתיישב, רואה את המחשב על השולחן לידו.
רואים התלבטות על הפנים שלו. תסכול, עצב. כעס שוטף את הבעת הפנים שלו.
קם ומתיישב מול המחשב בלהט, רק שלא יהיה זמן לחשוב, נכנס לפורנו מהר, מתחיל לדפדף בסרטונים.
סצנה 19
שמוליק בלהט, נכנס לעוד סרטון ולעוד סרטון.
נאלם דום. שקט. מהומם. ישוב על הכיסא בשוק. סוגר את המסך ומפיל את הראש על השולחן.
מתחיל לדפוק את הראש על השולחן וללחוש "דפוק, דפוק, דפוק, מטומטם, מטומטם, מטומטם, אפס, אפס, אפס, כלומניק, כלומניק, כלומניק..."
סצנה 20
קול של מבוגר, אבא, בכעס זלזול ושנאה- "כלומניק, כלומניק, כלומניק..." (רואים את שמוליק כילד שוכב מכווץ במיטה, אביו עומד בפתח הדלת, אלומת אור נכנסת מבחוץ לבפנים) "זה מה שאתה, אפס, שום דבר לא יצא ממך..."
סוגר את הדלת, צעדים מתרחקים, מצלמה מתקרבת לפנים של הילד, שמוליק, דמעות זולגות לו על הלחיים.
חושך, מצלמה מתקרבת לפנים של שמוליק המבוגר, ששוכב מכווץ על המיטה, דמעות זולגות לו על הלחיים.
סצנה 21
שעון מעורר צורם.
שמוליק מתעורר, מכבה את השעון, נשאר לשכב במיטה.
דנה מתעוררת, אריק נכנס לחדר עם מגש אוכל בידיים, שניהם מאושרים.
סצנה 22
אריק ומושון בעבודה, מדברים.
"תגיד איפה שמוליק? הוא לא הגיע היום, הוא אמר לך משהו?"
"לא, לא אמר לי כלום, אולי הוא חולה או משהו".
סצנה 23
שמוליק מתעורר בבית בצהריים, נשאר שכוב על המיטה עם מבט מיואש, בלי שום כוח לקום.
הטלפון מצלצל. דליה מתקשרת.
"הלו?" קול קצת שבור.
"מה קורה שמוליק? אתה חולה? אתה נראה רע"
"כן, לא מרגיש כלכך טוב. מה שלומך?"
"בסדר, סתם חשבתי אולי תרצה להפגש או משהו"
"אולי בזמן מאוחר יותר"
"טוב"
"נשתמע, בי"
שמוליק מפיל את הטלפון ונופל חזרה למיטה.
סצנה 24
פלאשבק לעבר.
שמוליק עולה לבית ונשכב על המיטה עם מבט מאושר.
נכנס למחשב, קופץ לו פורנו, סוגר מיד את המחשב בבהלה.
אחרי כמה רגעים, מסקרנות, פותח אותו שוב. זה מושך אותו. הוא נכנס לעוד. ואז לעוד.
רצף של סצינות של שמוליק בפורנו ובאתרי מצלמות.
בסוף כל הסצינות שמוליק נופל על המיטה, דמעות בעיניים, וממלמל- "אפס, זה מה שאתה, כלומניק".
סצינה 25
שעון מעורר. שמוליק מכבה אותו וחוזר לישון.
מושון מתחיל בקבוצת תמיכה למכורים למין, אריק יוצא לטיול עם האשה והילדים.
שעון מעורר. שמוליק מכבה אותו וחוזר לישון, מבט אטום על הפנים.
מושון ואשתו אוכלים ארוחת בוקר ביחד.
שעון מעורר. שמוליק מכבה אותו והולך לסלון, אוכל לחם בלי כלום, ואז גבינה בלי כלום, ושוקולד.
נגרר שפוף בחזרה למיטה.
נופל על המיטה, שוכב קצת.
שמוליק קם. מבט מלא בכאב, ייאוש, שנאה עצמית, בושה, אשמה, כעס, חרטה.
הולך לרכב ומתחיל ליסוע.
אריק מושון ודליה דופקים לו על הדלת.
אין עונה.
פותחים אותה.
רואים כלים מלוכלים, בגדים מפוזרים.
מחליפים מבטים מודאגים.
"אני יודעת איפה הוא".
רצים לרכב של דליה והיא נוסעת.
שמוליק נמצא על הגבעה, מול האגם.
יושב ונשען על עץ. בוכה. סוף סוף בוכה. הדמעות יוצאות ממנו בשטף, לא רק דמעה אחת על הלחי, בכי של ממש.
העיניים אדומות, השפתיים עקומות.
הכל משתחרר ויוצא ממנו.
האכזבה מאבא שפגע בו, מאמא שנטשה אותו ולא הייתה שם בשבילו, אכזבה מעצמו. מהפורנו, מהאוננות.
בושה, בושה מדליה, מעצמו, מזה שפגע בה, מזה שפגע בעצמו.
צער, חרטה גדולה ועמוקה שמפלחת אותו בחזה.
ואז מגיע הייאוש. הייאוש. הידיעה שזהו. כך נגזר עליו. כך נגזר עליו להיות כל ימי חייו. שום דבר כבר לא ישתנה. כלום. הוא תמיד יישאר לבד, הוא תמיד יישאר מרוחק מכולם, הוא תמיד יישאר לבד.
הרי את כל מי שקרוב לו הוא הרחיק. ואת כל הכאב שלו הוא ניקז לסרטים המגעילים האלה. והפך אותם לעולמו.
והוא קם, נעמד על קצה הצוק. ומסתכל למטה. על החוף.
דליה מחנה את הרכב בחריקה. כולם יוצאים ורצים אחריה בתוך היער.
שמוליק זז קצת והקרקע מתפוררת ונופלת למטה על החוף.
מתכונן לזינוק.
דליה רצה במעלה הגבעה, עוברת שיח ורואה את שמוליק.
"שמוליק!!" היא צועקת בדיוק כשהוא קופץ, ונופל, ומתנפץ לעיסה דביקה בתחתית הצוק.
ושלושתם עומדים על הצוק, ורואים את הגופה של שמוליק, ובוכים.
