אחד שאין לו בעיה של מעשים שליליים, ולא בעיה של צפיה בתוכן שלילי, אבל יש לו נטיה חזקה לדבר על הנושא כמה שיותר, האם זה נקרא מכור? או שזה משהו אחר?

זה מפריע לך ההתנהלות הזאת? אתה רוצה להמשיך אותה? אתה מנסה להפסיק ולא מצליח?

ברור, שזה לא בריא לדבר על זה הרבה, אבל יש דחף פנימי, או רצון חזק לדיבורים אלו.

אתה לא עונה לשאלות
שים לב תנסה לענות על כל שאלה
א.זה מפריע לך ההתנהלות הזאת?
ב.אתה רוצה להמשיך אותה?
ג.אתה מנסה להפסיק ולא מצליח?

מתחיל שוב - וצועד לאלוקים
הוא מאסטר אגדי כדאי לך לתת תשומת לב למה שהוא כותב.

א. כן, זה מפריע לי.
ב. בראש שלי אני לא רוצה להמשיך, אבל למעשה אני רוצה להמשיך כמה שיותר, רק אני להוט על דיבורים וקריאת כתבות וכל נושא שיש סביב ענין זה.
ג. שוב, כנ"ל, בראש שלי אני מנסה להפסיק, אבל למעשה אני לא מנסה להפסיק, אלא הפוך אני מחפש זאת.

ג. אני ניסיתי כל מיני דרכים להפסיק, אם זה בהתחלה שיחות מוסר וכיוצ"ב, ואח"כ שבועות ונדרים, וכל מיני הבטחות, וכן רישומים של כל הנפילות שלי, כדי שאוכל לישב עם עצמי ולעשות חשבון נפש פעם בחודש או משהו כזה, ואז אפסיק להשתמש.
אתה ניסית משהו? או רק חשבת בראש להפסיק?

אוהב מאד
מתחיל שוב - וצועד לאלוקים

יש זמנים כמו זמני תשובה, שאני מנסה להפסיק, ולפעמים גם מצליח פחות או יותר.
אבל כשעובר ההתעוררות בדרך כלל, אני חוזר לזה, ולפעמים ממש בכל הכוח, ומחפש זאת, ולא רוצה אפילו להפסיק. וממילא גם לא מנסה. חוץ מחלק מהיום שבכל זאת יש איזה התעוררות בדרך כלל, 

אני נזכר עכשיו שהרמב"ם פ"ד ה"ד הלכות תשובה כותב, שיש כמה דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא, וביניהם: המסתכל בעריות מעלה על דעתו שאין בכך כלום שהוא אומר וכי בעלתי או קרבתי אצלה, והוא אינו יודע שראיית העיניים עון גדול שהיא גורמת לגופן של עריות וכו'. 
וכ"ש שזה כך ברצון לדבר ולקרוא על עניינים אלו. כך שבעצם קשה להתאפק למי שיש לו דחף לזה, כי היצר אומר לו שאין זה כ"כ נורא.