אשמח לשתף:
אחת שאיפות היסוד שלי היא כנות, אני לא מתכוון לחוסר טקט, הכוונה לרצון להיות אמיתי מול עצמי, מול ה' ומול אנשים. זו בקשה גדולה ,אולי מתיימרת אבל היא נותנת איכות חיים ברמה אחרת. תחשבו על זה לדבר באמת עם אשתי, לחוות באמת את הרגע עם הילדה שלי. זה ממש חיים אחרים. המימוש של השאיפה הזאת היא לא קלה, לפעמים זה הופך אותך למלאכותי או רציני מידי, זה צריך להיות מחובר לטבעיות בצורה חזקה כדי שלא תמצא את עצמך מביט על עצמך מבחוץ ויצאת קרח מכאן ומכאן. 
אחד הדברים שהורסים לי את זה בצורה דרמטית וקטלנית זה הפרונו והאוננות. יכול להיות לי יום טוב מאד - קמתי מוקדם התפללתי, למדתי בתואר, חזרתי הביתה, ישבתי עם אשתי, הייתי עם הילדה, הבית במצב מעולה ואז אתה נופל בשעת לילה מאוחרת כאחד הסוטים. 
אחרי שאני רואה פורנו או מאונן זה תחושת שקר עמוקה, פיצול אישיות מבאס שמנקר במוח כשאתה עם אנשים, מין מחשבה  כזאת - הרי הם מדברים אליי ואם הם היו יודעים איפה העיניים שלי היו אתמול.. כנראה שהם היו מדברים אחרת. לא ברמה ילדותית של מה חושבים עליי? אלא תחושת פער מהותית בקשר שאנשים יוצרים עם הדמות החיצונית שלי מול מה שיש לי בפנים.. הערכה אמיתית שאני מקבל ממישהו תישאר לאחר שאני יגיד לו: שמע אחי ראיתי שעה פורנו ואוננתי?. נמצאתי אמיתי בשקר. כשאתה מרגיש שקרן אתה הרבה יותר קרוב ליפול.. ממש קרוסלה, מעין דרישה גבוהה שגורמת בעצמה לנפילה. 
קיצר, יש לי מנגינה צורמת שאני צריך לארגן אותה מחדש, לשמור על הבקשה להיות כנה ואמיתי בלי שזה עצמו ידרדר אותי.

חזק מאוד 
תתחיל להאמין באדם הטוב שאתה ולשים את הפורנו בסימן שאלה.. כי באמת אתה איש שמחפש להיות טוב. ופשוט אתה כמו חולה בהתמכרות ולכן אתה לא פיצול אישיות פשוט אתה פשוט בלי יכולת שליטה על זה.. 
בזה תטפל באתר ובאמצעות 12 הצעדים אבל תזכור שאתה באמת שלך אתה נורמלי ורוצה רק טוב והפורנו זה לא באמת אתה ולכן שהילדה שלך מסתכלת היא רואה את הטוב שלך. 
אוהב ומאחל בהצלחה אחי היקר

לדעתי, כל עוד שאתה לא מרוצה ממה שאתה עושה בסתר, זה לא נקרא שאתה באמת שם, אלא נפלת, הבעיה העיקרית היא כשזה נהיה הרגשה שזה בסדר, אז זה פירוש שאתה באמת שם. כך מלמדים למורים וכו', שהם שואלים איך אני יכול ללמד לדוגמא שאסור לדבר לשון הרע, אני הרי יודע שאני מדבר לא קצת, והתשובה היא שגם כשאתה מדבר, או עכ"פ מיד אחרי זה אתה יודע שזה לא בסדר, אז אתה יכול ללמד שזה לא בסדר, רק אם תחליט שזה בסדר לדבר לשון הרע, אז אסור לך ללמד לתלמידים דבר שאתה סבור אחרת, אותו דבר גם לגבי ענין זה, ולגבי עצמך, זה נכון שאילו האשה והילדים וכדו' היו יודעים היו נרתעים ממני, אבל זה עוד לא אומר שאני שם, כל עוד שאני לא רוצה ולא מזדהה עם האיש שישב אתמול וראה וכו', אלא חושב זאת לכישלון, אפילו בפעם המאה, זה עדיין לא אתה, זה רק כישלון, ואפשר להאריך בזה הרבה מאוד, אבל נדמה לי שהעיקרון הובא כאן. בהצלחה רבה.

היי
אני ממש מתחבר לתחושה של אורי
גם אני הרגשתי ככה המון פעמים, 
אבל אני חושב שהתחושה הזאת שאם היו יודעים מה אני עושה, היו חושבים עלי דברים נוראיים לא ממש נכונה,
יש משהו שנקרא חשיבה קטסטרופלית, שאומר שאנחנו מדמיינים דברים שלא באמת יקרו,
לדוגמא מחשבה כמו, אם אשתי תדע שצפיתי אתמול שעה היא תכעס עלי, היא בחיים לא תבין אותי, היא תרצה להתגרש ממני ואני אמות בודד ועזוב בגיל 73...
ואותו הדבר ביחס לסביבה הקרובה רחוקה, אם היו יודעים בבית כנסת מה עשיתי היו מסתכלים עלי כעל רשע מרושע,
והמחשבות האלה לא תמיד מדויקות,
אני אישית סיפרתי על ההתמודדות לכמה אנשים שממש לא הזדעזעו,
היו שתי חברים בישיבה שסיפרתי להם וגיליתי שגם הם פחות או יותר באותו מצב,
כשסיפרתי לאשתי היא קיבלה את זה בצורה מאד טובה,
אפילו כשסיפרתי לרב שלי, וחשבתי שהוא לא יאמין למשמע אוזניו הוא לא הופתע מדי, 
אחרי כמה דקות שסיפרתי לו שאלתי, הרב לא מופתע מזה שאני עשיתי דברים כאלה?
הוא ענה: ממש לא, אתה יודע כמה סיפורים כאלה יש על בחורים מצוינים???
בקיצור: המחשבות שלנו לא תמיד מדויקות,
ולכן גם אם אתה מרגיש שקר מסוים בזה שאם היו יודעים מה אתה עושה היו מסתכלים עליך אחרת,
אני בטוח שהם לא היו מסתכלים עליך כמו שאתה חושב שהם היו מסתכלים עליך...