אני מרגיש חוסר אונים. אני אפילו לא מצליח לבנות לעצמי תכנית נורמלית שמרגישה לי הגונה. אני לא מצליח לעצור לשנייה אחת ולחשוב לפני כל פעולה. אני נשמה ענקית שנפעלת על ידי חומר. איזה באסה. וזה ככה כל כך הרבה זמן, אלוקים, כואב לי. כואב לי שאני לא מי שאני.
אבל לוותר זו לא אופציה. גם אם אני אפול עוד מיליון פעם. הנשמה שלי היא אחת והיא פה, בגוף הזה, פעם אחת. ואני אוהב את החיים, ואני אוהב את ה' יתברך ואני אוהב את עצמי יותר מכדי שאוכל לוותר. בע"ה בלי נדר אסגל לי הרגל לכתוב פה בכל יום, ימים טובים וימים קשים. אני ממש צריך תגובות ותמיכה. אני לא רוצה לאבד את חיי לתאווה. "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'"

קשה להישאר אדיש מול ההודעה שלך,
אבל באמת שאין מילים

תהיה חזק ותחזק את כולנו

תודה אחי.
יום 1 עבר בטוב. קצת הרהורים לגבי תמונה מאוד ספציפית שנחקקה אצלי, ולפעמים מרוב שזה מפתה אני כבר רוצה לצעוק.
אבל ב"ה לא התעכבתי על זה יותר מדי ורוב היום עבר ברגוע ובשמחה. העיקר ליצור הרגל של שיתוף

יום 2. עבר בסדר. המחשבה על כמה התהליך ארוך מתישה. אני רוצה להתחתן, לאהוב באמת, להקים בית של קדושה. בינתיים אני יושב פה לבד, החיים לא נראים כאילו הם מתקדמים לאנשהו. צריך לבטוח בה'. היה יום בסדר. אותה תמונה עוד משחקת אצלי בראש אבל כרגע קל לנפנף אותה. עוד מעט יוצאים לבין הזמנים וצריך להתכונן, כי זה הזמן הכי מסוכן בשנה.

נפילה. לא יודע בדיוק איך. פשוט ניתוק מוחלט מעצמי וממה אני באמת רוצה, הליכה עיוורת אחרי הגוף והמוח. מחר יום חדש.

עוד נפילה. אסיק את המסקנות שלי בע"ה

שכחתי לשתף במוצ"ש. יום 2 עוד לא נגמר, אבל רגוע ב"ה. צריך לעשות לו"ז מפורט ומסודר לבין הזמנים ולהתפלל.