חברים אהובים, אשמח לשמוע מאנשים שהתקרבו ל-90 יום, איך מתמודדים עם השגרה והמוטיבציה שנרגעת? איך מצליחים לעשות סוויץ במוח שהפעם זה לתמיד? אשמח לתובנות ומסקנות, חושש מאוד מכך שאני ביום ה-71 אך הדחפים עדיין חזקים והמוח מנסה לשכנע שכדאי לוותר ולשחרר, כאילו איזה משהו נאגר בי ומחכה לרגע של חולשה. חשוב לי לציין שאני לא רק מחכה ל-90 יום, אני שיניתי דברים בסדר יום שלי ועשיתי את כל הכלים שאני מכיר כדי לעלות על דרך המלך, אך הדחף עדיין בוער בי פעמים תכופות. אשמח לשמוע על אנשים שהגיעו לשלב שבו הם לא מרגישים חוסר. כרגע הגוף מרגיש חוסר בכך שהוא לא צופה בפורנו, על אף שברור לי שזה לא באמת חוסר.