זו שאלה שנשאלת אצלי כבר הרבה זמן, ואני חושב שאכן יש בינינו (בין רובינו בכל אופן) קו זהה.
לקו הזה קוראים "אנשים בעלי רגישות עמוקה ביותר" (ההגדרה מספר "פילים בחנות חרסינה" - מאד מומלץ).
וביתר פירוט: אנחנו בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה, אנשים עם ראש גדול שמכירים את העולם, מדרכנו לנתח כל מה ומי שבא אתנו במגע וגם אם אנו לא רוצים בכך..., אנשים בעלי מוסר עצמי ומצפון גבוה ומדרכנו לחשוב תמיד האם עשינו מעשה נכון או שלא, אנו תמיד חושבים על מה שחשבנו/עשינו/חשבנו לעשות...., מדרכנו להרהר ולנתח חוויות שעברנו לעתים קרובות, אנו תמיד חושבים על משמעות בחיים ומה אני רוצה מעצמי..., אנו אנשים ש"חיים" על מצבי רוח- אנו יכולים ליפול למצבי רוח גרועים במיוחד, רובינו סוחבים על עצמם איזשהו חסך מילדות/נערות, אף פעם לא נסתדר עם מערכות ממסדיות ותמיד נצטרך את הספייס שלנו..., אנו תמיד נרצה להרגיש את הייחודיות שבנו ואפילו אם זה יהיה משונה בחברה- זה לא כזה מעניין..., יש לנו רעיונות ותובנות מאד מקוריים וייחודייים, כשנעזור לאחר נתמלא בסיפוק עצום- אולי זה הדבר שאנו הכי אוהבים לעשות.... וכן הלאה.
אני חושב שהמקום הזה של החיפוש אחר משמעות הוא זה שהכניס אותנו בגיל כה צעיר למעגל האוננות שזהו ניסיון להתחבר למשהו עמוק ואישי, ומשם המשכנו הלאה לפורנו בניסיון להתחבר למשהו..., ולכן גם כל כך קשה לנו להיגמל מזה, כי כמה שנבין שזה הורס לנו את החיים, עדיין מחר נהיה במצב רוח ירוד שמכניס אותנו- בעלי הרגש לסחרור, והופ אנחנו שם שוב....
מעניין אותי האם אתם מסכימים איתי, אשמח לתגובות....
