רציתי לשתף אתכם במשהו ולשמוע מה אתם חושבים.

אני מאוד מאמין שכשם שיש לי את התאווה הזאת, שאותה בורא עולם שם בי (לא משנה מה הסיבות לכך)
כך באותה צורה הוא יכול לקחת אותה ממני לגמרי ואהיה בריא לחלוטין.

וזוהי השאלה שלי, האם אתם סוברים שההתמכרות לתאווה זה דבר שלא ניתן להסיר מאיתנו ורק להשתמש
בכלים של האתר ע"מ להשאר נקיים או שישנה אפשרות לפתור את הבעיה לגמרי ולהעלים אותה לגמרי?

לדעתי ע"י הרבה תפילות, תפילות ועוד תפילות, התבודדות, תפילות של צדיקים עלינו וכו'... ניתן אחרי תקופה
לא קצרה, שבורא עולם ייקח מאיתנו את התאווה לגמרי, זאת כמובן שבו בזמן אנחנו ממשיכים לדבוק בתוכנית של
האתר אחרת נמשיך ליפול ולשקוע וגם נפסיק להתפלל.

יש דיסק של הרב שלום ארוש שהוא מדבר על זה, הוא אומר שיש לו לצערו הרב לא רק תלמידים אלא אפילו שתי תלמידות
שהראש שלהם כל הזמן חושב על גברים ועל תאוות והן ב"ה בדרך לפתרון לתאווה לאחר שנים של תפילות שלהן שלו ושל צדיקים אחרים.

מה אתם חושבים?

דעתי האישית שזה אכן ניתן אך אך ורק לאנשים גדולים ביותר בעלי בטחון עצום בבורא יתברך שמו וממש צדיקים גדולים. לא לאנשים פשוטים כמונו. אנחנו זקוקים לתרופות. לא באתי להגיד שרק מה שהאתר מציע זה הדבר היחידי. לא באתי לשלול דרך אחרת. כמו גם שלא באתי להציע משהו חילופי. אני לא מכיר ולא יודע. כל שבאתי לאמר זה שדרך התפילות הם ליחידי סגולה.
דברי הימים ב ט"ז מובא על אסא המלך שגם בחליו לא דרש בה' כי אם ברופאים. כי לפי דרגתו זה היה חסרון. אנחנו כשאנחנו חולים אנו מחוייבים מהתורה לדרוש ברופאים ולא להכנס לבית הכנסת לעצרת תפילה. כמובן שתמיד יש מקום להתייעץ בדעת תורה באיזה רופא וסוג התרופה כשישנם אלטרנטיבות אך לא במקום.

ושוב זוהי דעתי האישית.

ידידי טהר ליבנו,

אני לא יכול להגיד מה נכון עבורך, אני כן יכול לומר מה נראה לי שנכון עבורי ומה שראיתי מהחברים האחרים בתכנית. בפתיח לספר הגדול יש חוות דעת של רופא, אדם מוערך מאוד שטיפל בהמון מכורים (לאלכוהול). הטענה היא שאנחנו אלרגיים לתאווה, ובהמשך לוקחים את זה צעד קדימה ומסבירים שזה כמו אדם של"ע איבד רגל.

הדרך שבה אני רואה את זה על עצמי היא שאני לא מתפלל שההתמכרות תיעלם כי זה תפילת שווא, בדיוק כפי שאדם שאיבד רגל לא מתפלל שתגדל לו רגל חדשה. נכון שאלוקים יכול לעשות גם כזה נס, אבל ברור שאדם שפוי לא מתפלל לדבר כזה ובודאי לא שוקע ברחמים עצמיים עד שתגדל לו הרגל החדשה - כי זה לא יקדם אותו. במקום זה הוא לומד לחיות עם הפרוטזה. אני לומד לחיות עם הנכות הנפשית שלי - ואני מאוד מאושר, הרבה יותר מאושר ממה שיכולתי להיות אם לא הייתי מכור.

אני לא מכיר את המקרים המדוברים בהרצאה, אבל אני כן מכיר עשרות אנשים שגילו שהם חולים, הלכו בדרך הצעדים ונקיים ומאושרים וטוב להם.

אבל מעבר לכך ישנה כאן נקודה חשובה נוספת. כשאני מתפלל שאלוקים יקח ממני את התאווה, אני בעצם רוצה לברוח מהאחריות. אין לי כח לעבוד בעצמי אז אני מבקש ממנו שיעשה עבורי את העבודה, וזה לא יקרה. אלוקים לא רוצה שאחיה בלי תאווה. אם הוא היה רוצה - הוא היה בורא אותי מלאך. הוא כן רוצה שתהיה לי בחירה חופשית לבחור בטוב והוא מוכן לעזור לי להגיע למצב הזה, אם אני יראה שאני רציני ומוכן לעשות הכל כדי להחלים. זאת נקודה מאוד עקרונית עבורי כיון שבמשך שנים בכיתי לה' שיקח ממני את התאווה ולא הבנתי למה הוא לא עושה את זה. היום אני לא מבקש את זה יותר, אלא מבקש שיתן לי אפשרות לבחור בטוב - והוא עוזר לי כל יום מחדש.