שלום אני נער בן 17 ,רציתי לשתף אתכם במה שקורה לי בזמן האחרון אחרי קיץ דיי מוצלח הגעתי לשלב שבו החלטתי (ואני ב"ה מצליח)-פשוט לעבוד כמה שיותר על המידות ועל בניית האישיות שלי ובטח ובטח על הקשר עם ה' יתברך ועל עקרון הכניעה וההיתלות בה' שלמדתי כאן מהמייל היומי.
כמובן שאני מנסה להיזהר ולהיות ערני...עכשיו העניין הוא כזה אני נקי "רק"  שבוע וחמישה ימים,השינוי שלי הוא בגישה הרי כבר הייתי נקי למשך תקופות ארוכות בהרבה-אך לא דאגתי לעבוד על מידותי...ותהיתי האם אצטרך להמשיך גם אחרי תקופה ארוכה מאוד לעמוד כל הזמן על המשמר?הייתי רוצה להשתחרר מזה לגמרי למרות שאני מבין שזה לא סתם בא עליי וזו הדרך של ה' לקרב אותי אליו אבל מה יהיה שאנצח את התאווה?האם זה יישאר חלק ממני כל ימי חיי??

תלוי את מי אתה שואל.
יש כאן בפורום כאלו שיטענו שאין דרך החוצה וברגע שתפסיק לצעוד תובל אחר כבוד לבית הקברות העירוני.... בעוד שאחרים יהיו קצת יותר אופטימיים.
האמת שלי אישית אין ע"ז תשובה ברורה כי עדיין אני לא נקי מס' שנים אך זה לא מסתדר לי במוח שחייבים "לסחוב" את זה עד זקנה ושיבה.

זה שיש אנשים שסוחבים את זה עד הקבר זאת עובדה כנראה כיון יש הרבה אנשים שמעידים כך על עצמם. השאלה היא האם זה נכון לכולם.

השתתפתי אתמול בקבוצה חיה ובין היתר העלו על נס זכרון של חבר וותיק שהלך לעולמו אחרי 19 שנות נקיות.

הוא היה אדם מבוגר ומלא חכמת חיים. לא זכיתי להכיר אותו אבל השיתופים עליו היו ממש מדהימים. ההתמכרות לא נעלמה אצלו אחרי שנתיים בתכנית וגם לא אחרי עשר, אבל הוא זכה במתנת הנקיות והשפיות והלך מהעולם אחרי 19 שנים של חיים שפויים ומאושרים.

ברשות פותח הפוסט, אגיב לדברי סוד הכניעה,

עצוב, עצוב לי לשמוע על אדם שגם אחרי כל כך הרבה שנים של עבודה יסודית ופנימית על 12 הצעדים, נפטר כשהוא עדיין מכור, שפוי ומאושר, אך עדיין מכור.

ושוב סליחה לפותח הפוסט...

תודה לפותח האשכול על העלאת הנושא.
ברשותו אציג את השאלה קצת אחרת:
האם ישנה אפשרות לעבור ממצב של "מכור" למצב של "בעל תאווה" רגיל כמו רוב בני האדם?
האם אדם שנפל אחרי חצי שנה/שנה/שלוש שנים/חמש שנים / וכו'  הוא מיד נהפך למכור? או שזאת מעידה כמו בשאר בני האדם? אולי זם תלוי איזה סוג נפילה זאת? פיזית או וירטואלית?

בס"ד
שלום לכולם, הכינוי שלי הוא 'רוצה טוב' ואני סקסהוליסט, בחסד ה' יתברך ולא מובן מאליו בכלל נקי כבר 57 יום, ומתפלל לה' יתברך שישמור אותי נקי רק להיום.

למשוש חיי ולIhope, רציתי לענות על השאלה שהעליתם פה.
אני באמת לא מבין הרבה, אני לא ותיק כ"כ בתוכנית, אבל אני מבקש מה' יתברך שייתן לי את המילים הנכונות להגיד, כי לי אין אותם.
אין הרבה קשר בין מכור ל"בעל תאווה" רגיל, ומצד שני יש ביניהם דמיון רב.
בעל תאווה זה אחד שבוחר להתאוות, או שיש לו יצר הרע, איזו משיכה לעניין והוא יכול להתגבר על זה.
על רגל אחת...
התמכרות זו מחלה, מחלה כרונית שמהותה ועניינה מגיע ממקור של 'ריכוז עצמי' מטורף, שגורם לאדם החולה לברוח מהרגשות שלו אל האובססיה שמתבטאת בשימוש בחומרים או התנהגויות ממכרות.
למעשה, אם נדבר על התמכרות לתאווה, זה אחד שלא מצליח להפסיק להשתמש, היינו לפעול על התאווה (או לא מצליח לשמור על נקיות).
בהמשך הדרך, מגלים שהשימוש בתאווה מגיע מתוך איזו בריחה מרגשות או מהתמודדויות שונות בחיים, ולא מתוך איזה שהוא ניסיון דווקא.
אז לעבור מ'מכור' ל"בעל תאווה" זה לא כ"כ אפשרות, כל עוד חושבים על להפוך להיות לפתע "לא חולה" או "בריא" לא מאפשר לנו להגיע להחלמה.
החלמה תלויה באי-הזנת התאווה לחלוטין, וביתר דיוק באי-הזנת האובססיות לחלוטין.
אין קשר מחייב בין כמות הנפילות, התדירות, משך הנפילות, סוג הנפילות, פיזית וכו' להתמכרות.
מה שכן, מה שמאפיין התמכרות זה אי-היכולת להפסיק (או לשמור על ההפסקה) והחמרה (מה שהספיק לפני כמה זמן, היום כבר לא מספק)

אסיר-תודה לה' יתברך, על המסר שהוא שלח דרכי, בתקווה שזה יעזור למישהו..
יום נקי!!
אוהבים!!

שלום חברים,

מנסיוני הדל ומנסיונם של חברים ותיקים יותר התאווה לעולם לא נעלמת.

אני אתן לכם דוגמא אמיתית מנושא אחר שדומה קצת לנושא שלנו:

זוכה פרס נובל לכלכלה בשם ג'ון פ. נאש חלה בסכיזופרניה.
המחלה שלו באה לידי ביטוי בקולות ודמויות שהיו פרי דמיונו בלבד אך עבורו היו מאוד אמיתיים.
הם ממש השתלטו על כל עולמו וגרמו לו לפרנוייה בלתי נשלטת.
בסופו של דבר הוא הצליח להלחם במחלה וכבר משנת 1970 הוא לא לוקח שום טיפול כלשהו (לא תרופות, לא טיפולים ולא אשפוזים).
האדם הזה חיי וקיים וכל אחד יכול ללכת לאוניברסיטת פרינסטון ולפגוש אותו.
הוא מסביר שהדמויות האלו עדיין קיימות גם 40 שנה אחרי שהתרפא מהן אך הוא פשוט מתעלם מהן כאילו לא היו !!!
הוא מסביר שהוא פשוט הרגיל את עצמו לעשות "דיאטה למוח".

נראה לי שאותו הדבר זה עם התאווה.
אני פשוט צריך להכנע לקב"ה ולמסור את כל חיי אליו והוא כבר ידאג לכך שאני אצליח להתעלם מהתאווה.
זה לא אומר שהתאווה תעלם, אלא אני פשוט אצליח בכוחותיו של הקב"ה להתעלם ממנה.

בהצלחה לכולנו
שמואל.

אני אומר שהשאלה הזאת לגמרי לא חשובה.
נכון, זה שאלה טבעית שנובעת ממקום עצלן קצת בנפש, שמקווה שתהיה לו איזו מנוחה, יותר מאשר ממקום של סקרנות מדעית.

אם ה' רוצה - הוא ימשיך את הניסיון הזה.
אם הוא לא רוצה - הוא יפסיק לי אותו.

זה לא בידיים שלי, וזה לא אמור לעניין אותי.
מה שכן אמור לעניין אותי זה - מה אני עושה עם זה.
ועל זה יש המון מה לעבוד.

עוד נקודה למחשבה:
באופן מדעי, המשיכה המינית דועכת בזקנה (וזה מרומז גם בקוהלת ובעוד מקורות). כשאין משיכה מינית יותר - זה אולי קצת אומר שאתה קצת סיימת את התפקיד, עם רגל אחת בקבר. כל עוד אתה שווה משהו בעיני ה', והוא חושב שיש לך עוד סיכוי לעבוד עם זה - ה' יזכה אותך בהתמודדות הזאת.

אני מעדיף לחיות ולהיות עם כוחות, למרות שזה מחייב אותי המון עבודה, דאגה לפרנסה וכו',
מאשר להיות זקן מסכן, למרות שמפנקים אותו בבית אבות ודואגים לכל צרכיו.

וכבר ידוע שרבי נחמן מברסלב אמר שאסור להיות זקן, ו"חסיד זקן" אלו שתי מילות סותרות. (זקנה זה אופי, יש הרבה אנשים מבוגרים צעירים ביותר).

יופי של דוגמא שמואל, ולמי שרואה סרטים יש סרט נפלא שעשו עליו לפני כעשר שנים - 'נפלאות התבונה'.  מדהים.

תודה אסירתודה.

אם כבר ציינת את הסרט, אני אספר איך הגעתי לג'ון נאש:

ראיתי את הסרט "נפלאות התבונה" בעבר כשעוד הייתי רואה טלויזיה והולך לקולנוע.
בעקבות קבוצת הסקייפ (יש עתיד) שאני נכנס אליה לעיתים, העלו את זה שהסרט הזה מזכיר דברים דומים להתמודדות שלנו עם התאווה.
לכן הרגשתי צורך לראות את הסרט הזה שוב והפעם עם אשתי ובזווית שונה בהרבה מבעבר.
אחת הסיבות שרציתי שאשתי תראה עימי את הסרט היתה עצם עובדת היותה אשתו של ג'ון נאש חלק עיקרי בהחלמתו מהמחלה.
לפני כן התייעצתי עם הספונסר שייעץ לי לשאול את עצמי שתי שאלות לפני שאני ניגש לראות את הסרט:
1. האם אני נמצא על קרקע רוחנית יציבה?
2. מה מטרתי כשאני בא לראות את הסרט הזה?

ב"ה התשובה הייתה חיובית על שתי השאלות.

אחרי שראיתי את הסרט הזה עם אשתי ומאוד מאוד התרגשנו, ואחרי שאשתי פקפקה קצת באמיתות הדברים שראינו,
הרגשתי צורך לברר האם זה אכן היה אמיתי.
מצאתי סרטון שנקרא: "Beautiful Madness" (שיגעון יפה בתרגום חופשי) שמספר את הסיפור האמיתי של ג'ון נאש.
קודם כל מצאתי שהאדם הזה אכן אמיתי ועודנו חי וקיים.
למרות שהרבה פרטים שונו בסרט, הפרט שהכי היה חשוב לי לברר וזה המחלה שלו ואיך הוא נרפא ממנה, היה אמיתי מאוד !!!
הסרט הקולנועי נתן לי לחוות בצורה ויזואלית -קולית את עניין המחלה שלנו והחלמה ממנה.

שמואל, רוצה טוב, בסוד-ובהשתדלותו
תודה לכולכם על תגובותיכם העיניינות והחשובות.

ומה איתי? לא מגיע לי תודה על תגובתי

בהצלחה ידידי,

משוש חיי,

אני מאוד מודה לך.
אתה ממש גיבור.

ישר כח שמואל,

באמת דוגמא טובה שמבהירה את העניין.