כל הכבוד אלוף! בעז"ה הצלחה רבה.

לשמח בחלקי היקר!
מה נשמע? איך ההתמודדות? עברת כבר כמעט מחצית הדרך עד ראש השנה, ובעז"ה מאחל לך לעבור בהצלחה גמורה את השאר!

ההגדרה שלך כשהתחייבת מול ארון הקודש היתה "נתתי לקב"ה את המילה שלי שעד ראש השנה אני לא נוגע באפשרות שלי לצפות. לא נוגע!" אני מזכיר לך את זה כדי לעזור לך להתמקד בחלק המעשי, כי לפעמים כשהדברים הם עמומים זה עלול להביא לנפילה.

אני חושב שיתכן וגם השבת נתנה לך כוחות להחלטה הטובה שעשית ולכן זה עלה לך בער"ש אחרי המקווה, אז כדאי שתראה להמשיך ולשאוב ממנה כוחות, ראיתי מוזכר ב"שפת אמת" כמה פעמים, שהשבת וקדושת הברית הם היינו הך וכמה שנזהרים לשמור על הברית זוכים לקדושת ושמחת השבת, וכן להיפך אפשר וצריך לשאוב כוחות מהשבת לשמירת הברית!

משהו נוסף שאני מתלבט אם להזכירו כדי שלא לגרום ח"ו תוצאה הפוכה, יתכן שההתחייבות שלך יש לה איזשהו תוקף של שבועה ואולי אפילו חזקה יותר, של 'נקיטת חפץ' כי אחזת בתפילין, אז מאד כדאי באמת להתאמץ ולשמור עליה כראוי (מובא, שאדם ישבע ליצרו, האוה"ח הק' מזכיר את זה בתיחלת פרשת מטות) ואין לי ספק בכך, שזה יתן לך כח עצום להמשך!!
(אולי אני ואחרים ג"כ צריכים ללמוד ממך)
שבת שלום.

וואווו שמחה תודה על התגובה הזאת!!! נתת לי זריקת מרץ שהייתי צריך!!!!!

מדהים ה"זיכרון לטווח קצר" של חווית הנפילה.
אני זוכר שמוחשיות כמה אני שונא את הנפילה וכמה שמח להיות רחוק ממנה.
44 ימים של ניקיון מטשטשים את הכאב, את המיאוס ומגבירים את ה"געגוע" לסרטונים האלה, לשחות בביוב, לפתוח 20 כרטיסיות כדי לא לפספס שום סרטון, להעביר חצי יום במקרה הטוב ועדיין יש עוד מה להספיק...
הניסיון ברחוב מתגבר גם כן, הצורך הנפשי, העין שלא שבעה.
תוך כדי הכתיבה אני מרגיש כח חדש מתנסך בי, אני רוצה להיות הגרסה הטובה שלי, שמח שלא נפלתי עד עכשיו.
ארגיש נורא אם אפול.
לפעמים היצר אומר לי, בא רק תעשה קישוי ותפעיל את הדימיון, ואז אני נזכר בדברים שאני רוצה לעשות ולהצליח ואני יוצר התניה שקישוי ודימיון יפגע לי בסייעתא דשמייא. 
ל א - ר ו צ ה  - ל י פ ו ל .

נכון מאד, אני מצטרף לדברים. ככל שעובר זמן נקי מצד אחד אני מתרחק ומצד שני נוצר חשק חדש..