לפני הבר מצווה התחלתי לעשות את זה לאנשים מבוגרים ע"פ בקשתם בזמן שהם עושים לי. כמובן שלא ידעתי ולא הבנתי שום דבר. היה בלבול גדול. כי מצד אחד כשעבר שבוע ואף אחד לא פנה אלי זה היה מוזר וחסר בהכנות לשבת קודש. מצד שני באיזשהו מקום ובלי להבין בכלל למה הייתה לי הרגשה פנימית שככה יותר טוב. בקיצור סתירה מיניה וביה. בנוסף לכך היה עוד משהו מוזר שהם הסבירו לי שאם אני ידבר מילה אחת בנושא הזה אני יסבך אותם בצרות ויהרוס להם בשידוכים. זה נבצר מבינתי. אבל כמובן שלא רציתי סתם לסבך אנשים טובים. כמובן שמדי פעם עשיתי את זה לעצמי לבד. אחרי כמה שנים כאלה הפסיקו לבוא אלי ונשארתי רק עם הלבד. לאט לאט למדתי על האיסור החמור שבדבר אבל שכחתי את העניין עם האחרים. המוח פשוט לא יכול היה להתמודד עם הטראומות ובנה לעצמו חומת מגן. השכיח הכל. לא הצלחתי להבין למה ואיך אנשים זוכרים מגיל חמש כשאני הרי לא זוכר מגיל חמש עשרה. רק ידעתי שאני רשע ופושע. וכמה שרציתי להפסיק לא הבנתי למה אני ממשיך. הבנתי שכנראה זה גזירת גורל ואני ימשיך עם זה עד הקבר. יום אחד אני מתחיל טיפול ובמהלכה אני נזכר בכל הנ"ל. לאט לאט אני גם קולט שיש דרך החוצה. ושגורל הגזירה להעלם.

מחילה שזה נכתב ככה . ואולי נבקש מאחד מהמנהלים היקרים שיסגנן שוב בצורה פחות מאתגרת, או להוריד לגמרי. לבחירתו. כי אני, לצערי, לא יודע איך לדייק.
ולא ממש לא פוגע אדרבא רק מלמד להיות יותר רגיש ולכתוב יותר טוב. יישר כוחכם. (אגב, ניסיתי והשתדלתי. כנראה שצריך להשתפשף יותר וללמוד יותר)

היי, אוהבים אותך
תמשיך להיות כאן ולשתף ולהשתתף....
אתה מוסיף כאן המון, צריכים אותך!!!!!!

בינתיים עשיתי מחיקה זמנית להודעה ההיא.

תודה.

בנתיים נכון לרגע זה עש"ק פרשת ראה מברכים אלול.
וכשמברכים אלול חוזרים המחשבות. 

שוב מגיעים לימים הנוראים שפעם היו מכונים גם בשם הימים האיומים. שוב כפתור ה-reset נלחץ. שוב נקבע מה יקרה בשנה הקרובה. כמה עוד צרות ויסורים.

וכמו  בתזמון - איך לא - מזג האוויר סוער. רעמים וברקים. ורוחות. עוד רגע ירד גשם. נצטרך ללכת לבית הכנסת בשלוליות בין הטיפות. 
סוער בפנים בתוך הלב סוער בחוץ ברחובות קריה.