אחרי תקופה טובה טובה של ניקיון וחופש נפשי בעזרת האתר, חוויתי תקופה של נפילה, עכשיו מנסה בחזרה לבנות תכנית ולקבל סיוע, התאווה שעולה בי אפילו בלי גירוי חיצוני אלא סתם באמצע היום, לפעמים כמה פעמים ביום, אני כרגע נוטה לייחס את זה לגיל שאני נמצא בו שהתאווה המינית בשיא בשילוב עם זה שאני עדיין רווק, אני שואל את עצמי האם זאת לא מלחמה אבודה מראש? 
גלים של תאווה וגירוי, ניסיונות כמעט בכל יום, ולנסות לשחות נגד הזרם, לכבוש את  יצר התאווה בלי להגיע לפורקן 
אם יש למישהו זווית הסתכלות אחרת אשמח שיעזור לי  

קודם כל אשריך על השיתוף! אני חושב שתחושת ה"אם אפשר בכלל אחרת?" אחרי נפילה משותפת לרבים כאן.
אני מאמין שאפשר לנצח במלחמה הזאת. הקב"ה לא מביא ניסיון לאדם בלי שהוא יכול להתמודד איתו. עם זאת קל מאוד לחשוב שאם נפלנו פעם אחת הפסדנו במלחמה אבל זה לא נכון. הפסד בקרב אחד לא אומר שהפסדנו במלחמה, הוא יכול ללמד אותנו איך לנצח בקרבות הבאים. יכול להיות שהמלחמה הזאת תקח הרבה זמן אבל היא לא נגמרת בקרב אחד שהפסדנו בו. בהרבה דברים בחיים שאנחנו רוצים להתקדם בהם קל לנו יותר לסלוח לעצמנו על כישלון ולהמשיך הלאה, אז גם בתאווה זה יכול להיות ככה. בסוף כל רגע שהתגברנו על הדחף הוא הישג גדול.

לדעתי אפשר גם לחיות חיים שהם לא כל הזמן במרדף להילחם בתאווה. תנסה לחשוב על ימים שבהם היו פחות דחפים ונפילות, איזה דברים אתה חושב עזרו לך שמה? אולי אם תעצים דברים שאתה אוהב לעשות ושעושים לך טוב ממילא התאווה תתפוס פחות מקום.
בהצלחה רבה!!!