אלפי פעמים הוא נפל, אבל היה לו רצון של ברזל. הוא קם מיד, בכל פעם מחדש, עד שבסופו של דבר הצליח להתייצב. נשמע מוכר? לא, זה לא עוד תיאור של התמודדות עם התאווה - זה תיאור של ילד שלומד ללכת... אבל במה בעצם הוא שונה מהמבוגר? איך זה שהוא לא נשבר באמצע? למה הוא לא נשאר להשתטח על הרצפה במחשבות ייאוש של "שוב נכשלתי! לעולם לא אצליח ללכת!"?
ילד חי את ההווה שמתרחש כאן ועכשיו. הוא לא סוחב את משקעי העבר, וגם לא מוטרד מהעתיד. לכן ילדים הופכים תוך זמן קצר מאויבים מושבעים לחברים הכי טובים (או להיפך). הם עוזבים בקלילות את מה שקרה, ומתבוננים בסקרנות במה שקורה. זו אולי גם הסיבה לשמחת החיים האופיינית להם. התמקדות בהווה יכולה לעזור מאוד גם לנו, וכבר הרחבנו על כך
בעבר.
אבל יש כאן רובד נוסף: הילד תופס את האתגרים כמשחק קליל ומהנה. הוא לא מייחס משמעות לנפילות שלו ופשוט מנסה שוב. ראיתם פעם ילד שהפסיק לשחק במחשב, רק בגלל שהוא 'נפסל'? המבוגר, לעומת זאת, רואה באתגרים משהו רציני וכבד משקל. הוא מרגיש כל הזמן במבחן, והעיקר: הוא מרגיש שמידת ההצלחה שלו קובעת את הערך העצמי שלו. מבחינתו הוא לא נמצא במגרש משחקים, אלא באולם בית משפט.
כשזה המצב, לא פלא שהילד רץ בהתלהבות והמבוגר מדדה בכבדות. זה מזכיר קצת את הסיפור על דוד, הנער הצעיר, שמגיע בקלילות, בלי נשק "של מבוגרים", ומצליח להביס במהירות את גוליית, איש המלחמה הותיק שמוקף ומבוצר בכלי הנשק הכבדים של הימים ההם.
כדי להגביר את המוטיבציה שלנו, אולי הגיע הזמן לחזור קצת למגרש המשחקים, ולעבור מאווירה כבדה של ביצוע מטלות לאווירה נלהבת של משחק תחרותי, שתייצר אצלנו עניין ואתגר. נביא כאן שתי דוגמאות:
שיטת היעדים
יש חברים בפורום שלנו שמציבים לעצמם שני יעדים קרובים - יעד גדול ויעד קטן. לדוגמא, חבר שנקי שלושה ימים מציב לעצמו יעד קטן של חמישה ימים, ויעד גדול של שבוע. כשהוא מגיע לשבוע הוא מציב לעצמו יעד קטן של שבוע וחצי, ויעד גדול של שבועיים, וכן הלאה.
שיטת ההכפלות
דרך נוספת היא "שיטת ההכפלות". אפשר לקרוא לה גם "מבצע 1+1". השיטה בנויה משבעה שלבים רשמיים, והרעיון הוא להכפיל כל פעם את מספר הימים הנקיים.
אנחנו מתחילים מאיפה שאנחנו נמצאים כרגע. אם המציאות היא שאנחנו נופלים פעם ביום - היעד הוא יומיים, ואם פעם ביומיים - היעד הוא ארבעה ימים. אם הגענו לשבוע, עברנו בהצלחה את השלב הרשמי הראשון, ואנחנו עוברים לשלב השני - שבועיים. בכל פעם אנחנו מתמקדים בהגעה לשלב הבא.
7 ימים · 14 ימים · 28 ימים · 50 ימים · 100 ימים · 200 ימים · 365 ימים
חשוב לחגוג את ההצלחות שלנו, ולציין כל שלב שהגענו אליו במתנה קטנה לעצמנו, ארוחה טובה או יציאה לנופש וכדו' (הזכרנו זאת
בעבר, במאמר על הכלי של 'אִם-אָז').
ומה אם נפלנו?
הנפילה לא לוקחת מאתנו את השלב שכבר הגענו אליו, ואנחנו פשוט מתחילים לספור אותו מחדש. לדוגמא, אם נפלנו אחרי 62 יום בדרך ל-100 יום, אנחנו פשוט מתחילים לספור שוב 100 ימים (כדי לעודד את עצמנו, נוכל לציין שוב את השלבים הקודמים בתור שלבי ביניים).
חשוב גם שנבדוק בצורה עניינית מה גרם לנפילה, לא כדי להאשים את עצמנו, אלא כדי להפוך לשחקנים טובים יותר.
אז איזה משחק בחרתם?
הערה חשובה: לא באנו להקל ראש בנפילות, אלא להצביע על כך שגישה קלילה ומשחקית עשויה לעזור לחברים מסוימים לצבור זמני נקיות ממושכים ולקום מהר מנפילות מבלי לשקוע ברגשות שליליים שעשויים להוביל לנפילות נוספות.
***
"שיטת ההכפלות" מובאת כאן על פי החוברת "לחיות כמו מלך" (יוזמה עצמאית שאינה של GYE).
להורדת החוברת בחינם -
לחצו כאן.
***
מאמר זה התפרסם במסגרת העלון השבועי שלנו - "רק חזק ואמץ!"
לקבלת העלון במייל -
shmor.help@gmail.com
לארכיון הגיליונות -
gyenewsletters.netlify.app/archive/
לצפייה בכל הגיליונות בגוגל דרייב:
drive.google.com/drive/folders/1ypMONNWbrQg3OsJWqFxmJjW7TShqIQTq?usp=sharing
