היו היה פעם סוחר תבואה שעשה עסקה גדולה עם כפרי פשוט. הכפרי שגידל תבואה בשדה, הביא את כל היבול השנתי בשקים עמוסים ליום השוק. הסוחר קנה ממנו את השקים. בכדי לזכור כמה שקים העביר האיכר לעגלת הסוחר, החליטו ביניהם לשים פרוטה של נחושת במקום שהו, עבור כל שק שהועבר. 

לפתע הבחין הכפרי הנבער בערמת פרוטות המונחת בפינה. יצרו פחז עליו למראה הכסף, והוא שלשל לכיסו כמעט את כל המטבעות. בטיפשותו  הרבה לא הבין שהוא מעניש את עצמו. הוא הרוויח אמנם כמה פרוטות נחושת, אבל הפסיד את כל הסחורה...

כבר בתחילת הדרך, שמעתי מחברים על הצורך בנקיות מוחלטת מכל צורות התאווה. למען האמת לא ממש הבנתי את הרעיון לגמרי. הגעתי הנה בגלל התאווה שמיררה את חיי ללא רחמים. אצלי התאווה התפרשה באוננות. הרגשתי גם רע מאד בגלל צפייה בתכנים בעייתיים. למען האמת, גם עם ההסתכלויות לא ממש הרגשתי בנח. אולי הבנתי שהכול מתחיל בראש שלי והניסיון הוכיח לי שכל נפילה חייבת לעבור לי דרך המח. אבל בתכלת', שאר הצדדים וצדדי הצדדים של התאווה לא ממש הפחידו אותי. 

כמובן שניסיתי וגם הצלחתי לעבור תקופות בניקיון מוחלט, כולל הסתכלויות. זו לא הייתה זהירות היסטרית. חשבתי שנקיות יכולה להיות גם בלי הפרטים הקטנים. 

זלזלתי בפרוטות הקטנות...

ולא הבנתי שכל פרוטה היא בעצם שק שלם...

בחסד ה' לא ברור מאליו, זכיתי להבין פתאום, שעם הפרוטות הקטנות שחטפתי מדי פעם ושלשלתי לתוך עיני, נעלמו גם השקים... הבנתי שפעם אחר פעם אני מרמה את עצמי וחי בשקר. הבעיה שלי היא לא האוננות, היא גם אינה הצפייה בחומרים אסורים. אפילו לא פנטזיות בעייתיות. לבעיה שלי קוראים תאווה. כל עוד אינני מחליט להישמר ממנה בכל צורה שהיא, אין לי סיכוי אמתי להחלים. אולי אחזיק מעמד בנקיות שבוע שבועיים, אולי חדש חדשיים. יתכן שאף 182 יום... זה לא ממש משנה. בדרך ההחלמה אני לא הולך, נקודה.

המושג "רק להיום" משמעותו גם, כל יום עם נקיות מוחלטת. לא מדובר כאן באולימפיאדה של שיאי ניקיון מאוננות או שאר מרעין בישין. אין כאן תחרות שיאי גינס למי שהצליח להתגבר על מעשים תקופה ארוכה יותר. יש כאן משהו הרבה יותר טהור ואמתי. אני מנסה כל יום להיות נקי לגמרי ללא שום שייכות לתאווה בכל צורה שהיא. זו המשימה ואין בלתה. 

אם אצטרך "לעגל פינות" ולשקר לעצמי בכל הקשור לתאווה, נכשלתי. אני משתדל  לא לתת לה שום דריסת רגל, גם אם נדמה לי שזה לא משהו שיגרום לי לנפילה. המציאות שלי הוכיחה לי מעבר לכל ספק, שדריסת רגל לתאווה או אפילו דריסת אצבע קטנה כבר מונעת ממני לסגור בפניה את הדלת לגמרי. היא כבר תדע איך להיכנס אלי בכל "הדרה" זה רק שאלה של זמן...

אז אני משתדל לא לרמות אף אחד, ובעיקר לא את עצמי.

אדם יסודו,

דבריך נגעו לליבי. גם אני הרגשתי שאפשר לפעול על התאווה בלי ליפול לפי הגדרות נפילה. גם אני הרגשתי שהמסע נקיות הופך לאוליפידה של התנזרות מאוננות.

תכנית 12 צעדים לעומת זאת לא עושה את ההבחנה בין תאווה לבין אוננות. בתכנית אנחנו לומדים על עצמינו ועל הפגמים שגורמים לנו להזדקק לתאווה על שלל צורותיה. התכנית מלמדת אותנו לחיות את הקב"ה, לחיות חיים רוחניים שבהם יש לנו עוצמות פנימיות להתמודד עם כל מהלך החיים.

בשביל למדוד את ההתקדמות הנפשית שלי בתכנית התחלתי בספירה של ימים בהם לא עשיתי שימוש בתאווה למטרת בריחה. זו לא מלחמה בפני עצמה, זה בסה"כ מדד טוב לראות עד כמה אני מפנים את הרעיונות של התכנית.

אז גם אם לא אוננתי כבר כמה חודשים, אני יודע שטכנית יכולתי ליפול לפחות 4 פעמים. כי 4 פעמים בחודשים האחרונים הרגשתי צורך לברוח לתאווה. הצורך הזה נבע מחוסר עוצמה רוחנית, מהפנמה רדודה של הצעדים והמסורות.

בעזרת ה' בעוד חצי שנה, שנה או יותר אני אוכל לסמן V גם על זה. המטרה שלנו היא להכיר בפגמים שלנו, להכיר בעובדה שהפגמים האלו גורמים לנו לצרות יומיומיות, ולהאמין בכל הכוח שהקב"ה נמצא איתנו לעבור כל רגע בחיים למרות הפגמים וחוסר היכולת שלנו לעשות את זה בעצמינו.

ובמילה אחת:  שלווה

זה כל מה שאני מבקש   

תודה לכם חברים שאתם כותבים את מה שעובר עליי.

לאחרונה שמעתי הקלטה מהכינוס הבינלאומי של SA שהיה בשנה שעברה וזה היה מושב שעסק בהגדרה של מפוכחות מינית כך שעסקו רבות בנושא עליו אנו דנים כאן. בהגדרה של SA ישנו משהו מבלבל, כי מחד אנחנו עוסקים ב"חוקים" טכניים שאומרים שאסור לי מין עם עצמי או עם כל אדם אחר מחוץ לנישואין, ומאידך ממשיכים שצריך ניצחון גובר והולך על התאווה - לא על המין!

היו כמה חברים ששיתפו בתובנות שלקח להם שנים ארוכות להבין, ואני משתדל ללמוד מהנסיון שלהם. חבר סיפר שהוא הגיע לקבוצה ושמע מישהו מצהיר שהוא נקי כבר תקופה ארוכה אבל הוא ממשיך לצפות בפורנו (לפי הכללים של SA זה לא נפילה...). זה שבר את החבר החדש מאוד כיון שהוא הגיע רק בגלל הבעיה שלו עם הפורנו והנה מצהיר כאן מישהו על "נקיות" אבל הוא ממשיך להשתמש בתאווה.

אז זהו, שאין נקיות ופיכחות מינית בלי ניצחון גובר והולך על התאווה. יכול להיות שיש אשליה שכזאת אבל זה לא עובד בפועל.

מעניין לציין שישנן קבוצות נוספות של 12 הצעדים שנקראות "קבוצות S" אבל ההגדרות שלהם הן אחרות והדגש אינו על התאווה אלא על מין או אהבה וכיו"ב, אבל רבים שניסו את הקבוצות האלו חזרו ל SA, מתוך הבנה שבשורה התחתונה - הבעיה שלנו היא תאווה ולא מין.

אדם יסודו, ראשית, נהניתי מאד לקרוא את דבריך הקולעים אל הנמשל.

בפן האישי, גם אני הגעתי לקבוצות 12 הצעדים לא בהכרח בגלל מאפיינים שסותרים את הגדרות הנקיות של SA, ותקופה מסוימת הייתי נקי לפי ההגדרות, אך הרגשתי רע כשאני מהלך על חבל דק, ופועל על התאוה. הרי בסופו של דבר אנחנו לא נמצאים בתכנית בשביל להצהיר נקיות, אלא בשביל להתפכח מינית, כפי שציינו כאן החברים.

אני מתפלל לאלוקים שיזכה אותי רק להיום להיות מפוכח מינית.

כשאני מוכן לוותר על כל תאווה בכל צורה שהיא, ואני כנה עם עצמי לגמרי בענין הזה, וכמובן כנה גם עם הספונסר והחברים, אזי אני משוחרר מאד מתאווה, אני לא עבד שלה ואני לא צריך לרדוף אחריה, והחיים שלי מאושרים ומחוברים.
וכאשר אני משאיר לעצמי איזשהו בקבוקון קטנצ'יק של תאווה, או רק כאילו תאווה, או קרוב לתאווה, או דומה לתאווה, וכו' וכו', כל מיני תירוצים של המחלה שלי, אז אני מרגיש שמשהו לא משוחרר אצלי, אני כעת עבד של התאווה, אך זה לא מסתיים בזה, התאווה אצלי היא אלרגיה, ואז זה מתפתח עוד קצת ועוד קצת, ולאחר מעט זמן אני כבר צריך לוותר על תאווה גדולה וענקית, וזה כבר הרבה יותר קשה מאשר לוותר בתחילה על התאווה בעודה קטנה.
אבל התאווה שלי היא ערמומית ומבלבלת, ועל כן אני צריך לשים לב ולבדוק האם אני כנה עם עצמי לגמרי, או שפה ושם אני משקר את עצמי.
וכאן אני צריך לזכור שכאשר אני לא בכנות עם עצמי, האדם שהכי מפסיד מזה הוא אני.
מתפלל להמשיך להיות כנה עם עצמי יותר ויותר, ושיהיה לי נצחון גובר והולך על התאווה ושאר פגמי האופי. ולהמשיך לחיות עם החיבור והאושר שקיבלתי בזכות עבודת הצעדים.