מספרים על אופה בעיירה שבכל יום, מבוקר ועד ערב היה מתסיס את כל באי מאפייתו, שזה בערך כל אנשי העיירה, כנגד הירקן שחנותו היתה ממש ממולו, בכל זמן פנוי השמיע בלהט באוזני לקוחותיו משפטי נאצה כנגדו, כדוגמת - הוא פשוט גונב אותנו, חייבים לעשות לזה סוף. הוא גובה מחיר שאינו הגון כי הוא לא הגון, מאזני מרמה יש לו, המשקולת איתה הוא משתמש בשקילת הפירות והירקות אינה מדויקת בלשון המעטה...
זקן חכם אחד עשה לזה סוף כשנעמד קבל עם ועולם ואמר לאופה, שנים שאני שומע שאתה מתלונן עליו, מה אתה מוכן לעשות כדי 'שהשוד הציבורי יפסק'? אם אינך מעוניין ללכת לבדך, אם אתה רוצה שאבוא עימך לתחנת המשטרה הקרובה ואתלונן איתך עליו, אני בא, התנאי הוא שמרגע זה ואילך חסל סדר שפיכת אש וגפרית על ראש הירקן, אתה חייב להפסיק להתלונן מבלי לנקוט בפעולה....
אומרים ועושים, הולכים הזקן והאופה לתחנת המשטרה הקרובה, שם, אצל היומנאי התמונה מתבהרת מעט יותר, לטענת האופה, כל מי שקונה אצל הירקן אינו מקבל תמורה הולמת, לא, הוא לא מדבר על טיב הסחורה (היא באמת לא ראויה למאכל בהמה, אבל זה לא המקום והזמן) על האיכות הלקויה אלא על הכמות החסרה, לשם המחשה הוא מביא עימו שקית ירקות שנקנתה מבעוד מועד אצל הירקן ומוכיח באמצעות מאזני הצדק שלו שהכמות הנקובה בשקיקו של הירקן חסרה.
התלונה המוכחת והמוצדקת נרשמת, תאריך למשפט נקבע אף הוא, הזקן והאופה יוצאים מרוצים מתחנת המשטרה כל אחד מסיבותיו הוא, הזקן כי הובטחה הפסקת הקשקשת של האופה, והאופה כי במוקדם יעשו סוף לרמאויותיו של שנוא נפשו הירקן הגזלן.
בית המשפט המה מפה לפה, היום הולכת להיסגר הסאגה הארוכה בתולדות העיירה, כל מי שמכבד את עצמו, והיו הרבה שכיבדו את עצמם היו נוכחים, צווחתו של הסדרן - בית המשפט - נבלעה בבליל הקולות ורק פטישו של אב בית הדין הצליחה להרגיע אך במעט את הרגשנים למינהו, האופה חמוש בעורך דין ממולח שטח את טענותיו, וצירף עליהן כהנה עדי ראיה ושמיעה ומה שבינהם כדוגמאות למכביר, ואילו הירקן הופיע לבדו כשרק שקית נייר חומה מרשרשת בידו.
משסימן כבוד השופט לירקן להתקרב אל דוכן העדים, הס הושלך באולם, אני רואה שבאת בגפך ללא ייצוג משפטי הלם, המהם כבודו, האם תאמר את כל האמת ורק אותה? נשאל, אשתדל, השיב. איך אתה מתכוון להשיב לטענותיו של האופה? המשיך השופט. הירקן הביט לצדדים, משך בכתפיו ופנה לקהל כמי שמבקש סיוע ממנו, לפתע הוא ננער ממקום מושבו, בתנועה מהירה פתח את שקיק הנייר החום ושלף ממנו... כהה... טרי... לחם.
בקול רועד החל הוא לתאר את מעשיו, מדי יום, שנים שאני קם בבוקר, לפני שאני פותח את חנות הירקות שלי אני קונה לחם במשקל קילוגרם מהאופה היקר שחנותו ממולי, איתו אני משתמש כמשקולת... אני מבטיח לכם, לא שמרתי מעולם לחם, מיום אחד למשנהו... אין לי מושג איך משקל הלחם ירד במשך היום...
אופה אני. שנים שאני בא בטרוניות לסובבים אותי, איני מבין שהם נוהגים בי במידה שלימדתים. לימדוני בתוכנית 12 הצעדים להתבונן במעשי ולשפר דרכי. זו הדרך הטובה ביותר לשנות את הסובבים אותי.
