אנחנו מתגוררים כבר כמה שנים טובות בשכנות מופלאה, לא ממש שכנים באותו בניין, אבל כמעט. אתה אדם שעושה רושם די רציני, נחמד, ובכלל מישהו מהשורה. גם אני לא ממש קטלא קניא ונחשב, כך נראה לי, אדם די רציני, מן הסתם גם בעיניך.
לא יודע למה, אבל לפעמים כשהייתי נפגש אתך ומדבר, היה נדמה לי שאני מזהה בך משהו מיוחד, אולי עומק מיוחד בדבריך, אולי אכפתיות יתר. בעצם לא ידעתי אף פעם להסביר מה, אבל זה היה משהו שאי אפשר היה להתעלם ממנו. אני זוכר אפילו פעם שאמרתי לעצמי שהייתי רוצה לדעת איזה סוד מסתתר מאחורי צורת ההתנהגות וההבעה שלך, אבל אולי זה באמת דמיון של אחרי מעשה.
בעצם כבר די הרבה זמן שאני חושב הרבה אם לכתוב כאן, ומכתב זה הוא הסיבה המרכזית לכך. היום החלטתי לשים את הדברים על השולחן, סליחה על הפוסט. ובכן, לפי מה שהספקתי להבין כבר מכל מה שקראתי ושמעתי כאן, אז גם אני כנראה מכור לתאווה. ודי הרבה שנים. בהתחלה היה לי מאד קשה לעכל את הדברים, ידעתי שנים רבות שיש לי בעיה לא פתורה בנושא, אבל הדחקתי את זה. כשהגעתי למסקנה שאני נמצא באותה בעיה זה נפל עלי כרעם ביום בהיר, אבל מצד שני שמחתי. הייתי מאושר שאני יודע סוף סוף מהי הבעיה, ושיש גם פתרון.
לפני כמה חדשים בערך התחלתי לקרא הרבה חומר כאן ובספר הלבן, גם השגתי את הספר הגדול והתחלתי להרגיש נפלא, כמו נכה שמתחיל ללכת על הרגליים לראשונה. ככל שהתקדמתי, הבנתי שצריך גם שיתוף בקבוצות. אבל כיוון שאני ממש מפחד מכל חשיפה הבנתי שזה לא משהו אפשרי. אתה צריך להבין, שכלפי חוץ אני נראה אדם שבכלל לא קשור לדברים שכאלו, יש לי מעמד ומקצוע לא רע ואני פוחד מאוד לאבד את הכול.
יום אחד החלטתי לעלות על הקו בקבוצה הטלפונית, הקשבתי והוקסמתי. מהשיתוף, מהאווירה הכנה והתומכת, ומכך שאני יכול לשתף אנשים כמוני בבעיות הקשות שלי בתחום. כמובן שלא העזתי לפתוח את הפה אבל הקשבתי והקשבתי כל הזמן, זה היה מרגש.
למחרת, כמובן בשעה היעודה התקשרתי שוב ולפתע היה נדמה לי שאני מזהה קול מוכר מדבר, לקח לי כמה זמן כדי לזהות את קולך, בתחילה הייתי די בהלם אבל מהר מאד ההלם התחלף בהערכה גדולה. פתאום נסגר לי מעגל בקשר אליך. אם קודם לכן הייתה בי הערכה כלשהי אליך, היא הפכה עד מהרה להערצה. התפעלתי מהכנות, מהפנימיות, ובעיקר מאישיות מרטיטה ונשגבה שגיליתי מאחורי האדם שחשבתי שאני מכיר.
מזה כחדשיים ימים שאני די צמוד לכל המפגשים הטלפוניים, אבל מעולם לא העזתי לפתוח את הפה. אם קודם לכן היה לי פחד גדול, עכשיו זה הפך לשיתוק. אני פשוט מפחד שאתה תזהה אותי. אין לי את האומץ להיחשף בפניך. אני מרגיש נורא עם כל הדבר הזה כיוון שנראה לי שזה ממש מפריע להחלמה שלי. אני מאד רוצה לפרוץ קדימה ולעבוד כמו שצריך על הצעדים זה נראה לי הדבר שיכול להציל את חיי, נכון להיום אני נקי כבר תקופה יפה שמעולם לא הייתי בה קודם. אבל בכל פעם שאני מחליט להתקדם אני רואה אותך בדמיוני, ואני מדמיין לעצמי איך דמותי מתנפצת בעיניך לרסיסים עם כל המשמעות של זה.
תשאל אותי, הרי זה שזיהיתי אותך רק הגדיל את הערכתי אליך, ומדוע אם כן אני חושש. זה נכון, אבל בכל אופן אני חושש מכך שאולי בהזדמנות בלי כוונה תפלוט משהו למישהו, ואנחנו הרי נמצאים באותה שכונה, זה ממש מפחיד אותי, למרות שממש לא עולה בדמיוני אפילו, שאני ירמוז פעם משהו למישהו אודותיך.
אני כותב את הדברים למרות שלא יכול לצאת מכך כלום, כי הרי אתה אינך יודע אם אני מתכוון אליך. אבל אני שומע כל הזמן בקבוצה הטלפונית על שיתוף במועקות ובעיות, וזו באמת בעיה רצינית עבורי. אז החלטתי שאולי השיתוף האנונימי כן יועיל לי משהו.
ותודה לפורום הנפלא הזה שמאפשר לי להעלות את הדברים.

חנוך יקר!
כשאני קורא את הפוסט שלך אני נזכר בעצמי לפני פחות מ3 חודשים.
הדבר הכי מופרך בשבילי אז היה לדבר בקבוצה.
כמוך הקשבתי בהתחלה בלי לפתוח את הפה. אבל יום אחד קפצתי למים ו...אני לא מתחרט בכלל.
כתבת:
עוד לא פגשתי חברים אחרים (אני מקווה שזה יקרה בקרוב) אבל אני מניח שאף אחד מאיתנו לא נראה חריג כלפי חוץ. בכל אופן אני יכול לספר על עצמי שהאנשים הכי קרובים אלי חושבים שאני רחוק במיוחד מהדברים האלה. וזה אחת הסיבות שגורמות לי להתחבר יותר לחברים כאן. כי אני מרגיש שבחוץ אני משחק משחק והמקום היחיד שאני יכול להיות עצמי זה כאן.
נמאס לי להציג, נמאס לי להיות מישהו אחר, נמאס לי להסתיר.
אולי זאת הסיבה שאני לוקח הרבה יותר סיכונים להיחשף היום בהחלמה ממה שלקחתי פעם בשביל המחלה.
אני עוד לא קראתי או שמעתי על מישהו שניזוק מהחשיפה ובכל מקרה אני חושב שכשאני עושה את הדבר הכי נכון בשבילי הפחד הזה לא צריך לעמוד בדרכי.
אתה כותב בעצמך שאתה מעריץ את השכן שלך. אני חושב שהאחרון שאתה צריך לחשוש ממנו זה דווקא הוא. להיפך הוא יוכל להיות לך לעזר ולתמוך בך בתהליך.
המון הצלחה ובכל מקרה תישאר איתנו כאן בפורום.

חנוך יקר
גם אנוכי מצטרף לדברי כנוע חברי..
אני יכול לספר לך שבפעם הראשונה שהגעתי לקבוצה חייה פגשתי חבר מהעבר.. בתחילה זה היה מביך חבל על הזמן.. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי :-[
לאט לאט הבנתי שהרי שנינו באותה סירה מתמודדים באותה בעיה! ממה יש לי לחשוש..??
אני יכול לומר שקשר שמתפתח עם חבר שכזה גדול לעין ערוך מסתם קשר עם כל חבר אחר.. מניסיון!
בכל מקרה יישר כח גדול על ההיחשפות הראשונה ראוי להערכה גדולה
תישאר איתנו ותמשיך לראות ברכה גדולה בהחלמה!

שכן אנונימי יקר. הכאבת לי בדבריך. הרשה לי להסביר לך למה (ברשותך אשתמש בגוף ראשון).
אין דבר שאני מפחד ממנו יותר מהאפשרות שמישהו 'מהחיים האמיתיים' יגלה מי אני. הרי הוא לא נמצא בפורום, הוא לא מבין, הוא חי נורמלי, והוא יזרוק אותי לכל הרוחות. הוא יגיד לי בפנים את מה שאני כל כך לא רוצה לשמוע: אני סוטה, מכוער, מגעיל, צבוע - אדם שכל התורה שלו לא שווה כלום. שכל התפילות שלו הם משחק ילדותי של 'כאילו אחד גדול', שכל הקשר שלו עם אשתו, כל 'הנאמנות' היפה שהוא מראה כלפי חוץ מתמוססת על מול מסך מחשב בן רגע, ועוד אפשר להמשיך ולהמשיך. וכל שאמשיך אהיה בטוח יותר - זה מה שיקרה אם מישהו 'מהחיים האמיתיים' יגלה.
בתקופה האחרונה אני שואל את עצמי למה? למה אני בטוח בזה?
התשובה שלי פשוטה - באמת אני חושב שהשכן צודק. שכל הדברים הנוראיים האלה שרשמתי על עצמי קודם לכן הם באמת אמיתיים. במזוכיסטיות חסרת תקנה אני במובן מסוים רק מחכה לאדם שסוף סוף יחשוף את פרצופי האמיתי....
העימות הזה, עם הדימוי שלי על עצמי, הורג אותי מבפנים.
לכן, אפילו אם יש מישהו שאני רואה שהוא עובד על עצמו, והוא בדיוק כמוני. אני לא מסוגל לדבר איתו. הרי באמת, אם הוא יגלה - הוא יכיר את האמת. אולי הוא צדיק, אולי הוא התקדם, אבל אני...
חבר יקר, מעבר לחשיבות היתר שאתה מעניק למה שמסתכלים עליך, שהיא עניין בפני עצמו, המהווה חלק מההתמכרות, היאוש העצמי שלך זועק לשמיים. הצטרף אלינו ותתחיל לרפא את השברים...
נתן

נכון לעכשו, החיים האמיתיים שלי נמצאים ב"שמור עיניך" ובקבוצות SA.
כבר מזמן למדתי שכל חיי שמחוץ לקבוצות האלו הם ממש מזוייפים.

ברוכים הבאים לעולם האמיתי !!!

חברי האמיתיים נמצאים ב"שמוא עיניך" ובקבוצות SA.
משפחתי האמיתית נמצאת ב"שמור עיניך" ובקבוצות SA.

שלום חנוך
היות ואינך שכני (כנראה)
ארשה לעצמי לומר לך.
השכן שלך יכול להיות אתה , בעוד זמן קצר,
אם תהיה מוכן לעשות מה שהוא עשה ע"מ לפתור את הבעיה שלו,
וזה אומר נכונות לעשות הכול.
היה ברכה
מוטי

לחנוך, קראתי בשקיקה. תודה. בוא וראה כמה אני פצוע: בהחלה פחדתי, או אה. עלה עלי, איכשהו אני מושכנע שאני השכן, למה? ככה (נו באמת, אישיות מרטיטה שכדאי להעריץ... אתם מכירים עוד מישהו?)

ועכשיו ברצינות, אחרי מחשבה נוספת, שמחתי, לפחות הכרת אותי היום ולא מאז, ההמשך היה איזה  פשש איזה דפוק אני, יא מרוכז בעצמך, יש המון אנשים בקבוצות הטלפוניות, מסכן שכמוך, אתה משוכנע שהשכן זה אתה, כי אתה מרכז העולם.

ואז רגע לפני שאני מתחיל להצמיד ממחטות בטלפון, התפללתי, חזרתי לשפיות, קראתי מה שכתבת עוד פעם והחלטתי להגיב:

כל הכבוד לך על הפוסט הזה, נדרש אומץ כדי להחשף, פגשתי בקבוצה שכן דלת ממולי. נשמת שנינו פרחה. מאז הוא אחד האנשים האהובים עלי בקבוצה (יותר מחמש  שנים יחד) כשמנהל האתר הציע לי להנחות כאן קבוצה, התלבטתי, תתפלא, אבל כמי שהתחיל את מסעו בקבוצה חיה, זו הטלפונית, נראתה לי 'מסוכנת' עוד יותר.

מסיבה פשוטה, כאן אני לא יודע מי נמצא, המספר פתוח לכל דורש... יש שתקנים... (דמיינתי את השווער שלי מאזין) שם, בקבוצה החיה, אני רואה את האנשים פנים אל פנים, יש להם מה להפסיד כמוני, שים לב, כמה  'אכלתי לעצמי את הראש' רק מהפוסט הזה.

לימדו אותי שהדרך היחידה לחיות עם הפחד היא ללכת איתו, הספונסר שלי יעץ לי לנסות (חודש וחצי הקבוצה רצה, כנות, כתבת שאתה עולה לקבוצות חודשיים, זו אחת הסיבות 'שנדמה' לי שהנני השכן...) והפחד חלף לו (עד שהפוסט הנפלא שלך עורר אותו מחדש) והוא חלף שוב...

ציינת שאתה חושש שמא 'השכן' יפלוט מילה למישהו... אני פחדתי מאוד, מהשכן שלי, הוא נתפס בשימוש עם ילדים, הייתי משוכנע שהוא יציל את עורו על חשבוני, שבוע אחד לא באתי לקבוצה בגללו, הרב שלי אמר לי שאסור לי ללכת כי זה 'סכנת נפשות'... ( הזוי, אבל הוא הגיע למרכז טיפולי, ומנהל המרכז רצה להפנות אותו אלי...) כשהבנתי שהנפשות (שלי, אשתי וילדי) מסוכנות יותר אם לא אלך, הלכתי. נפגשנו לפני הקבוצה והיה מרגש.

הבורא מנהל את העולם, אם מגיע לך להתבזות, לא תוכל לברוח, היכן שלא תתחבא. אם לא מגיע לך, מה שלא תעשה לא יגרום לזה, כהשתדלות אציע לך לשאול את עצמך כמה הבעיה שלך רצינית, כמה מועקה היא גורמת לך ומה אתה נכון לעשות בשביל להיפטר ממנה.

שתחליט נכון.

בהצלחה.

נ.ב:  לא התאפקתי מלכתוב - אם בכל אופן אנחנו השכנים, אני מבטיח לחבק אותך חזק ולהשתדל לשמור על הפה שלי...

מה אומר ומה אדבר? אין לי את הבעיה הזאת. חיפשתי למצוא אדם שאני מכיר וגם הוא חולה כמוני וזה היה שחרור מדהים. היום זכיתי ואני גם ספונסר שלו, איזה כיף לי.

חוץ מזה, סיפרתי גם לחברים אחרים - חברים קרובים שידעתי שיכולים להבין, וקיבלתי רק תמיכה וחיבוק. טוב לי עם זה ואני לא מתחרט לרגע.

אני מחכה לספר גם להורים שלי - דבר שרציתי לעשות כבר אבל בהוראת הספונסר אני ממתין.

"אסירותודה"
בכנות , אני בטוח שאתה השכן היקר,
ואם כן אז חנוך היקר יכול להיות רגוע לחלוטין,
אין שום סיכוי שתחשוף אותו,
כשעקרון השמירה על כבוד הזולת ואנונימיותו
הינה נר לרגלך,
חבל שלא אוכל לחזות במפגש המרגש...
בהצלחה לשניכם
מוטי

אשתי עכשיו קראה איתי יחד את השרשור, כמוני, בהתחלה היא אמרה, אמאל'ה... אחרי זה, וואי, ושאלה מיד מה ענית אתה, (חחח, מכירה היא נפש... לא היה לה ספק שעניתי...) עברנו אלי, והיא צחקה.

כשראינו יחד מה מוטי כתב, היא אמרה שאכתוב 'לחנוך' שהיא מבטיחה לדבר עם אשתך, היא תחבק אותה ולא תספר לאפחד...

היא הוסיפה שהיא רגילה לזה, יש לה הרבה סודות, מה שספגה ממני, ומה שהיא יודעת מעוד נשים...

ולמוטי, נשתדל לזמן אותך...

יותר חשוב לזמן את אשתי למפגש הנשים

הה, אלוקים יזמנה לכשיגיע זמנה.

בס"ד
לחנוך היקר!
קודם כל ברוך הבא!
ראיתי שזו הודעה ראשונה שלך בפורום
נראה לי שהגעת למקום הנכון
כי אם לא הייתי קורא את ההודעה שלך...
מן הסתם הייתי כותב פעם כזאת בעצמי... :-\
כך חשבתי עד שהגעתי לקבוצת SA במקום מגורי
בהתחלה חששתי שמישהו יכיר אותי...
ובאמת במפגש השני מישהו הכיר אותי
וחשבתי לעצמי כל המפגש
היכן ראיתי ת' בחור הזה?  ???
תוך כדי המפגש התוודענו לחברים שהכירו בתקופת "המחלה"
ותוך כדי הם שיתפו אותנו כמה נהדר המפגש השונה בתקופת הפיכחון...
בזה לא נגמר השיעור שלי
כי כשהסתיים המפגש
ה"חבר המוכר" ניגש אלי וגם הזכיר לי היכן נפגשנו...
ברוך ה' - "ההר הוליד עכבר" ועוד איזה עכבר ממש פיצי...
אז זהו חנוך - סיפרתי לך את מה שעבד בשבילי...
נכון שזה לא תמיד עובד באותה צורה אצל כל מתמודד...
אבל שום דבר לא קורה בעולם במקרה
ואם בכדי להחלים צריך לפגוש מישהו מוכר... :-\

שכן יקר וחביב.

אני שמח שזיהית את קולי. עכשיו אני יודע כי נגמרה הבריחה והתחילו החיים.

אשמח אם תדפוק אצלי בדלת. יש לי משהו חשוב להראות לך. (אם זה מדי קשה אז מקסימום תדבר קצת בקבוצה הטלפונית הערב כך שאדע שאתה שומע ואומר לך כבר שם)

וואו. שכן אהוב, אין טריילר שיעביר את הצפוי לצופה כך, שום במאי, מוכשר ככל שיהיה לא יצור קדימון מתוסרט באופן הדוק ומרגש כל כך. נפגשנו. התחבקנו (פעמיים) ודמותך זהרה מאי פעם. אח בכור אתה לי, עבודתך הפנימית מקרינה את העושר הפנימי שלך לחוץ.

אני אסיר תודה לכל יכול שהסכים להראות שאין מה שאינו יכול. תודה רבה לכל שליחיו האהובים והנאמנים.

נ.ב.
מוטי המקסים, היית זבוב על הקיר...