בתקופה הראשונה שהגעתי לפורום "שמור עיניך" הבנתי שהבעיה שלי היא האוננות. זה היה בעיני חזות כל העניין. הרי עם זה התמודדתי שנים רבות, זה מה שהציק לי ולזה חיפשתי פתרון. יחד עם ההתחברות לשיטה ולרעיון של 12 הצעדים הבנתי שכפי הנראה זו התשובה לכך. אז התחברתי לדרך וזה עבד יפה מאוד, לראשונה מזה שנים רבות נשארתי נקי שבועות וחדשים בצורה שלא הייתי רגיל אליה.
אני זוכר איזה פוסט שפרסם בזמנו "סוד הכניעה" בו הוא דיבר על כך שהוא החליט על חוסר יוזמה מצדו בכל מה שקשור ליחסים מותרים. זה היה נראה לי מוגזם ולא שייך אלי בכלל. לא באמת חשבתי שאוכל להגיע אל הקצה השני. אני מנסה להיות נקי מאוננות ולכאורה די ומספיק בזה. הוא כתב גם על כך שהוא הולך ברחוב ולא נותן מבט שני, האמנתי לו, אבל זה נשמע לי קשה עד בלתי מציאותי. בפועל גם אני השתדלתי בהתחלה לעמוד בזה, לפעמים די בהצלחה, אבל לא לקחתי את זה כמו משהו מחייב.
הפוסטים שהיו גורמים לי לחוסר שקט, היו של חברים ששאלו פעם אחר פעם, אם הם נפלו כשהם הסתכלו באיזה אתר, או שהם הגיעו כמעט עד... כל מיני שאלות שאף אחד לא ידע באמת לענות עליהם. התשובות היו מגומגמות ומתחמקות. היה די ברור שהפחד נובע בראש ובראשונה מכך שכל תשובה שאינה במקום יכולה לפרק את הספירה הנקיה, וגם את האדם העומד מאחוריה... וגם היה די שקוף (כך זה היה אצלי) שהפחד הוא לקבוע מסמרות ברורים כי זה יכול לערער לעצמנו את הספירה.
אינני מכיר את קבוצות S.A. ואת הכללים שלהם, (אני די טירון בתחום, יש כאן הרבה חברים שהם מומחים גדולים ממני הן בנקיות והן בכלליה) אבל מתוך מה שהבנתי מחברים שהיו שם, להיות נקי שם נקרא, אי קיום יחסים מלבד בצורה הנורמלית והמותרת.( אין שם התייחסות הלכתית כמובן) כל עוד לא נפרצה מסגרת זו, אפשר למשל לראות סרטים ואף מעבר לכך... אם לא עברת למעשה את המחסום ההוא אתה נקרא עדיין נקי. אני מניח שגם שם יש את המושג של "ניצחון הולך וגובר על התאווה" שהוא חייב להיות, אך ורק על ידי ראיית התאווה כבעיה ולא את המעשה עצמו. אבל כפי שהבנתי בפועל גם בלי ניצחון שכזה על התאווה הנקיות נשמרת ואף נחגגת.
כשקראתי באיזה מקום כאן בכללי האתר, שכניסה בכוונה תחילה לאתרים בעייתיים נחשבת כנפילה, זה כבר היה אחרי פעם או פעמיים שכבר נכנסתי אליהם, ויצאתי בשלום... (כך בכל אופן חשבתי) לתומי סברתי שהיות ולא הגעתי למעשה עצמו אני בסדר ואפילו נקי. אז המשכתי הלאה לספור נקיות מכל שמץ של אוננות, והרגשתי עם זה יחסית בסדר. בתוכי אמנם היו לי מחשבות לפעמים שאני לא ממש נקי אם נכנסתי מיוזמתי למקומות אסורים, אבל המחשבה שפעם לא הייתה מציאות כמעט להיכנס לאתר כזה בלי ליפול ועכשיו הצלחתי, זה נתן לי את התחושה שאני בתכנית, והיא עובדת יפה. שמתי בצד את שתי הכניסות ההם והמשכתי לספור.
תוך כדי גם הרשיתי לעצמי הסתכלויות מדי פעם, קצת "לשטוף את העיניים" ולהמשיך הלאה, כפי שאמרתי אחרי שנים כה רבות של כישלונות בתחום הזה, זה לא נראה מציאותי לשמור על זה. הרגשתי כמי שהולך על חבל דק אבל ככל שהתקדמתי בספירה היה לי את הביטחון והשלווה שטעימות ה"קטנות" אלו אינן מסוכנות והם אינן לב העניין של המלחמה עם התאווה.
בנוסף לכך, הפריעה לי לפעמים מה שנראה בעיני כאובססיה של כמה מהחברים כאן מול התאווה, ראיתי אנשים שסיפרו על קושי להפסיק מבט ראשון ועל פחד ממעבר במקומות רוויי מושאי תאווה, ודי זלזלתי בעניין. מה באמת מפריע לאנשים כמה מבטים בזמן שהם מצליחים לגבור על הקושי המרכזי של התאווה. זה הרי ממש כופתאות...
בעצם, הייתה לי כבר מההתחלה בעיה עם ההקבלה לאלכוהוליסטים. בספר הגדול חוזר על עצמו כל הזמן התיאור על האלכוהוליסט שחוזר לסורו ע"י הלגימה הראשונה (מושג שהושאל למכורים לתאווה) תמיד, ממש תמיד, הכול מתחיל עם כוסית קטנה של משקה, שהגיעה בדרך אגב כאילו, ולא הייתה אמורה להביא לחוסר אונים. אלא שבפועל בלי להבין כיצד, זה מה שקרה. שאלת מיליון הדולר הייתה ועודנה, מהי הלגימה הראשונה שלנו. זה הרי די ברור שאף אלכוהוליסט לא ימשיך לספור ניקיון אחרי כוסית אחת. מבחינתו זו כנראה נפילה (אלא א"כ אינני יודע). אז למה אצלנו ראיה בכוונה תחילה איננה נחשבת לנפילה? אולי בגלל שזה כמעט לא מציאותי? ייתכן.
מה שכנראה בטוח הוא, שגם אם זה לא נחשב לנפילה עד כדי ספירה מחדש, זו בהחלט לגימה מהתאווה. על זה לא ניתן לחלוק, זו המציאות. אני אישית מרגיש שזה כך. לצערי (או אולי דווקא לשמחתי) הניסיון המר שהיה לי בנפילה אחרי 182 יום הראה לי שטעיתי בכל הקונספציה. "קו בר לב" שלי קרס ברעש גדול. (סליחה על ההקשר, אני עכשיו פשוט בהשראת ערב יום כיפור והכישלון ההוא) אני יכול לתלות את הנפילה ההיא בעוד דברים כמו חוסר עקביות ביישום הדרך. אך ברור לי לחלוטין שגם כאן טעיתי. לא ניסיתי להשיג ניצחון על התאווה. התמקדתי בניצחון על האוננות, וזה כנראה לא עבד.
כל עוד המאבק (או הכניעה) הוא בתוצאת התאווה ולא בשורשה אין ממש סיכוי, גם הנקיות היא לא נקיות מוחלטת. אפשר באמת לא להיכנס לאתרים מפוקפקים, במשך חדשים רבים, אפשר גם לא לאונן או משהו אחר, אבל זה זמני בלבד. כדי להפסיק עשב שוטה, לא די בגזימתו מעל פני הקרקע. יש צורך לטפל גם בשורשים הנמצאים עמוק, ולא להשקות אותם. כל השקיה גם של השורשים תצמיח משהו על גבי הקרקע. מבט שני, או כל דבר אחר הקשור לתאווה כמוהו כטיפוח השורשים שלה. בסוף משהו יצמח למעלה...
אני בכל אופן מתפלל ומשתדל לא להגיע למבט שני, אני יודע שזה רעל עבורי לא פחות מהנפילה עצמה, גם אם לא תמיד אני מבין את זה. לפעמים זה אכן קשה מאד. אבל נראה לי שהקושי של אחרי הלגימה הוא גדול יותר. אני גם מתפלל ומשתדל לא להגיע ללגימה ראשונה בראש שלי, כי אני הרי לא צריך הרבה עזרה כדי להגיע לשם. אני אדם יצירתי בדרך כלל, והתאווה שכללה את היצירתיות שבי עד כדי אומנות של ממש... נדמה לי שהפיצוי שאני מקבל על נקיות מוחלטת גדול לאין שיעור מניקיון חלקי. כמו שחצי עבודה לא נותנת חצי תוצאה, כך חצי לגימה לא נותנת חצי ניקיון...
חשוב לי לזכור תמיד שהבעיה שלי היא לא האוננות, הצפייה, פנטזיות, או מה שלא יהיה. הבעיה היא התאווה. לא משנה באיזו צורה היא מגיעה, והיא ערמומית כפי שאנו יודעים. אז חשוב לי מאד להיות נקי ממנה בלבד.
והכי חשוב לי לזכור גם ש...ידע מעולם לא היה עבורי כח.
