בס"ד
למשהו יש מושג מאיפה הגיעה החדר הזה בפורום ומדועה הוא לא פעיל?
ואם כבר אני מפרסם הודעה אציין שב"ה לא נפלתי מאז ההודעה הקודמת ומאז שהתחלתי זה כבר עוד מעט שנה ב"ה אךךך איזה אושר לא הערכתי את זה מספיק,לצערי לא זכיתי להכיר את האתר לפני שהפסקתי,מי שקרא את ההודעות הקודמות שלי יודע,מי יודע אוליי הייתי מפסיק לפני זה ,אבל ב"ה זה רצון השם שאפסיק דווקא מתיי שהפסקתי,אני יודע שאני לא מדבר במושגים של הפורום,פשוט אני צעדתי בדרך אחרת דרכו של רבי נחמן שהרב שלי הוביל אותי בה,וב"ה אחרי מספיק תפילות להשם הכל כאילו נעלם לו,אני חושב שזה שמובילים את החברים באתר מייד ל12 הצעדים זה קצת פזיז,אפילו באתר ציינו שזה לא הדרך, תחילה יש לנסות את הכלים במדריך לפי סדר ורק אם הראשונים לא עוזרים לפנות לבאים אחריהם. בכל אופן נקודת התפנית שלי הייתה שהגעתי לגיל 20 ,כבר בגיל 19 אחרי הרבה תפילות ובכיות הרגשתי שהתאווה לא בוערת בי כבתחילה כשה הגעתי לפני גיל 20 אמרתי שזהו זה זה נקודת הציון במיוחד ששמעתי שיש סוג של עונש שניפטרים ממנו עד גיל 20, הצעד שכן הייתי מוכרח לעשות כדיי להבטיח את היציאה אחת ולתמיד היא להשים סינון באינטרנט שזה היה לא קל בכלל להסביר להוריי החילונים,אך בסוף בחסדי השם זה נעשה ומאז אני מרגיש שיחרור אמיתי ומתמודד עם התמכריות אחרות,כרגע אני מתמודד עם התמכרות לאינטרנט ומחשבות טורדניות מסויימות ,אני מקווה שאמצא כלים לכך כדיי שאמהר את ההתקדמות שלי אך עד עתה הרבה הרבה תפילות וניסיון של עצות למיניהן,והכי חשוב לעולם לא להתייאש שהיצר הרע לא יתן בך אפילו טיפה של מרירות אחרי החטא אלא תשובה חרטה קבלה לעתיד ולהמשיך כאילו מעולם לא קרה כלום,על זה אני אסיר תודה לבורא עולם שנתן לי את הרב שלי שמאז היום הראשון שהייתי בשיעור שלו שם דגש ענק על העניין הזה וטבע בי את התכונה הזאת,כיום קשה לי בכלל להבין את האנשים שמתמרמרים בעיקבות נפילה ונופלים עוד יותר ואני לא מרגיש הזקקות לקרוא לזה התמכרות, אני רואה בזה חטא,אולי חטא שאין לי בחירה אם ליפול בו או לא באותו זמן(ראו ערך קונטרס הבחירה לרב דסלר),לדעתי אם נתחיל לומר שזה התמכרות אז אם ככה כל דבר בעבודת השם שלנו הוא התמכרות,כי התמכרות מוגדרת כהרגל שהאדם אינו חפץ בו אך עושה אותה נגד רצונו שוב ושוב מסיבות כאלו ואחרות,והריי שכל דבר בעבודת השם הוא עניין של הרגל,הרגל טוב והרגל רע,אתה מרגיל עצמך להניח תפילין אתה מרגיל עצמך ללמוד תורה,אתה נמנע מהרגלים בעייתיים כמו שעייניך ישוטטו במהלך ההליכה ברחוב אפילו כאשר הכל צנוע מסביב או לא לאכול או לשתות לפני התפילה או לא להמשך אחר החטא אחר שנפלת בו לראשונה או להרגיל עצמך בהתבוננות תמידית במעשך הטובים הם אם לא וקביעת עיתים קבועים לזה ומציאת דרכים לא ליפול ברע להבא או להתרגלל להתפלל להשם לפני נפילה בחטא שיצילני והכי חשוב אם נופלים לא להתייאש כלל ולראות תמיד את הדברים הטובים שכן עשיתי ולהבין ערכם,כי לא משנה איפה האדם מדרגתו בעבודת השם הוא לעולם לא יהיה מרוצה אם לא יעריך את מה שיש לו בגלל שיש עקרון של איזהו העשיר השמח בחלקו גם במצוות ואוליי דווקא במצוות שכן הכסף הוא רק אמצעי לכך.
נ.ב מי שיקרא מעיון את מה שכתבתי ימצא הרבה מעקרונות ה12 צעדים אם לא בפרוש אז כתוצאה מהמעשים בתורתו של רבי נחמן ובמה שתיארתי כאן,לדוגמא דיבור ישיר עם השם תוך הכרה בכך שיש לי בחירה אך בכל זאת תפילה קבועה להשם שיציל אותי ובכלל לדבר איתו על כל דבר להודות לו על כולם דבר לשתף אותו בקשיים וכן הלאה יוצר ביטול גמור של ה"אני" של האדם ויוצר מן "אני דרך בורא עולם" ואני לעולם לא לבד במסע,תחושבה של חוסר אונים וסוג של ויתור שהוא לא באמת ויתור אלא תחינה להשם שיציל אותי ולהבין שעבודת השם שלי היא לא להיכנע או כמו שרבי נחמן תיאר זאת (מצטער אם אני לא מדייק)"מיהו שניצח את היצר הרע?-זה שלו הוריד את הנשק מידו"(כלומר לא נכנע במלחמה נגד היאוש ונגד לא ליפול ואם נפלתי שוב תפילה ושוב לא להתייאש,ולהבין שלמלמה יש סוף,כמו שרבי נתן אומר "אם לא קיבלתה משהו או שלא התפללתה מספיק או שלא התפללתה כלל").
